בימים האחרונים עלתה צעקה ברשת באשר לפרסומת של לבגדי הלבשה תחתונה שהשתמשה בדמות של חשפנית. היו שטענו שזה לא יאה מצד החברה להציג נשים כחשפניות. היו שתהו לגבי קהל היעד של הפרסומת, האם היא פונה לנשים שמתכננות קריירה בחשפנות. גולשים שונים הבטיחו להחרים את חנויות הרשת ועוד כהנה וכהנה מחאות כנגד הקונספט. המשותף לכל המחאות האלה – חוסר חוש הומור.
קטגוריה: פרסום
ב בל בלו בלוג
כהרגלי פספסתי את הסערה זוטא שהתעוררה בבלוגוספירה בעקבות התמסחרותו של הבלוג "חורים ברשת" של גל מור. אבל מה זה משנה אםפ אפשר לכתוב על זה פוסט גם אח"כ, זה לא שאני פרו בלוגר או משהו שחייב להיות מעודכן. פואנטה? גם לא חייבים…
פיציפקעס #2
פיציפקעס הוא מדור חדש של כל מיני דברים שלא הבשילו לכדי פוסט רציני אבל נמאס לי שהם נמצאים בטיוטות שלי. והפעם, נחום ברנע מתעצבן על בלוגרים אז אין סיבה שלא נתעצבן בחזרה, כמה מילים על האתר החדש שלי כולל התלבטות לגבי הבלוג ועוד פרסומת מעצבנת שהגיעה לאתרינו.
ככה לא בונים חומה
כולם כבר כתבו על כמה שהפרסומת עם החיילים, הכדורגל והחומה של סלקום היא פאשיסטית, גזענית וגועלית. שהרי זה ברור שלפרסומות יש אמירה בעלת משמעות עמוקה על החיים שלנו והן מהוות מראה לאדישות שלנו כלפי הסובב אותנו. וברור שהטענה שאנחנו אוהבים כיף היא פשוט עיוות של המציאות.
פיציפקעס
פיציפקעס הוא מדור חדש של כל מיני דברים שלא הבשילו לכדי פוסט רציני אבל נמאס לי שהם נמצאים בטיוטות שלי. והפעם, האם פייסבוק באמת הפכו אותנו לפראיירים? מה יהפוך את אתרי החדשות למושלמים? ומה גורם לסיגל שחמון לרצות להיות ג.יפית?
סוזן בויל – הלקאה עצמית מוסרית
סוזן בוייל, האישה והקול, גרמה לרבים מצופי הסרטון שלה לכעוס על תגובתם הראשונים ולפקפק במוסריות שלהם. האם באמת היתה לנו סיבה להאמין שסוזן בויל יודעת לשיר? האם העלימו מאיתנו מידע רלוונטי? ואיפה בדיוק בחשה ידה של ההפקה?
מדיה לא כל כך חברתית
הטוויטר שלי כבר חולה מרוב עדכונים על המלחמה, לפייסבוק שלי כבר כואב מרוב עדכוני קסאמים וחברת המבורגרים גורמת לאנשים לזרוק את החברים שלהם בשביל אוכל. מתי המדיה הפסיקה להיות חברתית?
האחות של שפרה והטוקבקיסט של חולדאי
אנשים מאשימים את תומכי שפרה בהיותם חלק ממשפחתה. אנשים מאשימים את תומכי רון חולדאי בהיותם מגיבים בשכר. כמה זה אתי והאם יש דרך להלחם בתופעה?
האח הגדול מול הגוגל הגדול
שוקי גלילי מעלה מן האוב את הנסיון לקדם את הספר "1984" של ג'ורג' אורוול בתוצאות חיפוש המושג "האח הגדול" על חשבון תוכנית הריאליטי הנושאת את אותו שם. אני תוהה האם נכון לבצע פעולה שכזו גם מבחינת גוגל וגם מבחינה תרבותית.
מתנה(?!) לחג
ביום ההולדת אני נוהג לקבל מתנות מחברים ומהמשפחה למרות שאני חושב שכדאי שזה יהיה הפוך. המתנות ניתנות לי ללא כל כוונה להחזר וללא כל תנאי שהוא. הן ניתנות מתוך מטרה ברורה שאני ארגיש טוב בזכותן ואהנה מהן מבלי שאצטרך להתמודד עם התחייבות או ציפיות כלשהן. הן ניתנות לי בזכות העובדה שאני חבר טוב, ובגלל שאותם אנשים […]
אני לא גלעד שליט
בימים האחרונים יותר ויותר מהמכרים שלי בפייסבוק (רובם מכרים ולא חברים) שינו את תמונת התצוגה שלהם לתמונתו של החייל החטוף גלעד שליט לאות הזדהות עם משפחתו ועם מאבקה בממשלה. המהלך, שמקורו באחת מחברות הפרסום הגדולות, מנסה לרתום את הרשת החברתית הפופולארית על מנת לבטא סולידריות לאומית ואני חושב שזה בזיון.
המשבר נגמר – הבלוג נשאר
לפני כ 4 חודשים תהיתי האם הבלוג של טיב טעם, שהוקם על מנת לטפל במשבר הכתבה של כלבוטק, ימשיך ויתעדכן גם לאחר שהמשבר יסתיים. כיום, 4 חודשים לאחר מכן אני חושב שאפשר להגיד בוודאות שהוא הפסיק להתעדכן. השאלה היא מדוע טיב טעם משאירים אותו באוויר?
עיתונינט
"ישראל היום" משנים את כללי המשחק ומוציאים עיתון שהעמוד הראשון שלו הוא פרסומת אחת גדולה (ויה מנחם רבוי). זו הפעם הראשונה שעיתון חדשותי מקדיש את העמוד הראשי שלו, כולו, לתוכן פרסומי. האם זה באמת כל כך רע?
באנרים מתערבים
עולם הפרסום באינטרנט מתפתח בקצב מהיר. הגולשים רגילים לקבל גירויים, להטמיע אותם ולזרוק אותם בתוך זמן קצר. משתמשים כבדים כבר לא מסתכלים על באנרים, לא מאפשרים פופ-אפים ובד"כ גם מונעים הצגה של פרסומות פלאש פולשניות. חברות הפרסום מצידן נאלצות למצוא דרכים חדשות לגרות את הגולש ולהציג לו פרסומות למרות שהוא לא מעוניין בהן. y&r מצאו […]
בלוג או ברז כיבוי
אחרי הפעם הראשונה בה נפגעה טיב טעם מתחקיר של כלבוטק ומכירותיה צנחו, הם בוודאי לא מוכנים שזה יקרה שוב. אז הם פתחו בלוג. בלוג שבו הם מציגים עדויות משלהם, מפריחים השערות משלהם ובאופן כללי מנסים להוציא את הרוח מהמפרשים של התוכנית. ומה אז?