הנה שוב הגיע נובמבר (2022) ואיתו רשימת מילים חדשה לסיפורונובמבר ואז קלטתי ששנה שעברה (2021) לא פרסמתי פוסטים עם כל הסיפורים שלי של סיפורונובמבר וקצרצמבר. אז באיחור של שנה, הנה כל הסיפורים הקצרים שכתבתי בנובמבר 2021. מאוחר יותר אני אפרסם גם פוסט עם כל הסיפורים של דצמבר 2021.
בקצרה: מדובר ברעיון של קרן לנדסמן שבמרכזו יש רשימה של מילים, אחת לכל יום בנובמבר, שמשמשות כבסיס לכתיבת סיפורונים קצרים שאפשר לקרוא בטוויטר (אני התייחסתי אליהם ככאלה שיכולים להיכנס בציוץ אחד, אחרים משכו אותם על כמה ציוצים לפעמים).
ועכשיו לסיפורונים…
1 בנובמבר: דלת ❤️
הוא ראה אותה ליד הדלת, מביטה בכמיהה דרך החרכים הקטנים אל החדר הסמוך. הוא חייך ופתח את הדלת עבורה. היא, בתגובה, הביטה בו במבט מופתע, הביטה שוב בדלת ואז הסתובבה והתרחקה מהפתח במופגן. "אני לעולם לא אבין חתולים" הוא נאנח וסגר את הדלת.
2 בנובמבר: עגור
"היי, תראה שם, איזה עגור ענק."
"זה עגורן, דביל, עגור זה ציפור."
"תודה איינשטיין, ומה עומד על הקצה של העגורן?"
"אה, עגור… סליחה."
"יופי. עכשיו, איך לכל הרוחות הוא הגיע לשם?"
3 בנובמבר: משקפת ❤️
הוא אחז את משקפת שמראה את העתיד בידיו, נשם נשימה עמוקה, הרים אותה אל עיניו והביט.
"לא…" הוא נאנק "העתיד שלי שחור משחור".
האדם שלצידו הניח יד מנחמת על כתפו "אתה צריך להסיר את מכסי העיניים קודם, מר פרץ".
4 בנובמבר: טיפול
"את מטפלת בהכל" הוא אמר "את משקה את הצמחים, עושה כביסה, מנקה את הבית ומאכילה הכלב. אבל מה איתך? מי מטפל בך?"
"הצמחים שהשקיתי נותנים לי אוויר לנשימה," היא חייכה "הבגדים שכיבסתי שומרים על חום גופי, הבית שניקיתי נותן לי בטחון ומקום לנוח והכלב שהאכלתי נותן לי אהבה".
4-6 בנובמבר: טיפול + לייזר + פוני ❤️
היא הלכה לעשות טיפול עיניים בלייזר. הרופא כיוון את הלייזר אבל בדיוק כשהפעיל אותו הוא שיהק ובמקום טיפול עיניים היא זכתה לקיצור פוני.
נו שויין, היא חשבה לעצמה, לפחות הסיפור הזה סוגר לי סופ"ש שלם של #סיפורונובמבר
5 בנובמבר: פוני
"חד קרן" מלמל סנטה "מי לעזאזל מבקש חד קרן לחג?". הוא יצא מהחנות כשבידיו נצנצים, ספריי בצבעים, ומוט מקרטון שהוא יוכל לעצב למשהו דמוי קרן.
הוא הסתכל שוב על המכתב. "חד קרן קטן" היה כתוב שם. הוא נאנח ונכנס למרכבה. "לחוות הסוסים" הוא אמר לרודולף "נקווה שיש להם פוני".
6 בנובמבר: לייזר ❤️
המאבטח הבחין בנקודה האדומה על חליפתו של ראש הממשלה, תוך שניות הוא זיהה את מקור הסכנה.
בלי לחשוב פעמיים הוא נעמד בין כוונת הלייזר לרוה"מ, לוקח על עצמו את הנקודה האדומה ואת מה שבא בעקבותיה.
בנו של רוה"מ צחק בקול כשהציפורניים של חתול הבית ננעצו בבשרו של המאבטח.
7 בנובמבר: חרוז ❤️
האיש שהמציא את המכשיר ששינה את העולם הקשיב לשיחות העוברים ושבים.
"על מה אתה מדבר? אין אף חרוז למילה תפוז" הוא שמע מישהו אמר.
"איפה אתה חי? המילה חרוז היא עצמה חרוז לתפוז" אחר הגיב.
הוא נאנח והוסיף עוד באג/פיצ'ר לרשימת המשימות של הגירסה הבאה של המתרגם הסימולטני.
8 בנובמבר: שממית
"איש השממית הציל את העולם" הוא קרא שוב את הכתבה מלפני שבועיים.
כמה תגובות טובות, כמה שכולם אהבו אותו אז. אבל ברגע אחד הכל התהפך והיום כולם קוראים לו מגעיל ובקושי מצליחים להסתכל עליו.
אולי הוא לא היה צריך לספר בראיון שהוא אוכל ג'וקים בעודם בחיים.
8 בנובמבר: שממית (יותר טרוניה מסיפור) ❤️
"שנה שעברה ממש התקשיתי לכתוב את הסיפור על הסלמנדרה"
"והשנה?"
"השנה יש שממית"
"אז מה הפואנטה?"
"אין פואנטה. אני פשוט תוהה אם למי שכותב את רשימת המילים של #סיפורונובמבר יש קטע עם זוחלים"
9 בנובמבר: טעות ❤️
"אולי תראי לי את הציצים שלך?" הוא אמר לה.
עיניה נפקחו בתדהמה. "חוצפן" היא צעקה עליו והלכה משם.
בנסיון להבין מה השתבש, הוא בדק את היסטוריית הדברים במתרגם הסימולטני.
"עציצים!" הוא צעק אחריה "את העציצים שלך!". היא כבר היתה רחוקה מדי.
"פאקינג אוטוקורקט" הוא מלמל.
9 בנובמבר: טעות (עוד אחת) ❤️
"איש השממית הציל את העולם" הוא קרא שוב את הכתבה מלפני שבועיים.
דה-ז'ה-וו, הוא חשב לעצמו, רגע! היום 9 בנובמבר, לא 8 בנובמבר, אני בכלל לא צריך להיות כאן. איזו טעות.
10 בנובמבר: אגוז ❤️
היא נכנסה למעבדה, וידאה שאף אחד אחר לא נמצא שם והפעילה את תותח הלייזר.
היא כיוונה את עובי הקרן שתהיה ממש דקה, את העוצמה למאית מהעוצמה המקסימלית ואז היא ירתה.
האגוז שאליו היא כיוונה נחצה לשניים.
"קשה לפיצוח עאלק…" היא חייכה.
10 בנובמבר: אגוז (עוד אחד)
המתכון טעים, אבל הצילחות שלך מזעזע.
תקשיב לי, קח קוקוס, רוקן אותו מהתוכן שלו, שפוך את התבשיל שלך פנימה ותגיש ככה לשולחן.
וזהו, ככה מצלחתים בקליפת אגוז.
11 בנובמבר: הליכה ❤️
אחרי הריב הקשה שהיה להם הוא ניסה להתנצל. הוא נשבע לה שהוא יעשה כל מה שהיא תגיד.
היא מצידה ענתה לו שילך לעזאזל.
מניאקית, הוא חשב לעצמו תוך שהוא משפשף את רגליו הכואבות, לא יכלה לפחות להגיד לו לנסוע לשם.
12 בנובמבר: לוח ❤️
רנה וההורים שלו הגיעו לשיחה עם המנהלת. "מה הוא עשה הפעם?" שאלה אמא. "עדיף שאני אראה לך" המנהלת ענתה.
היא הובילה אותם לכיתה והצביע על מה שהיה פעם לוח.
"זה לא לוח" היה כתוב שם בענק בטוש בלתי מחיק.
12 בנובמבר: לוח (עוד אחד) ❤️
לוח וגיר, מפה על הקיר ואיזה ילד קריפי שלא הפסיק להפשיט אותה עם העיניים שלו.
13 בנובמבר: נמש ❤️
למלאך מיכאל היתה עבודה הכי משעממת בעולם, לצפות את הגוף של התינוקות שעומדים להיוולד במלנין כדי שלא יישרפו בשמש.
אחרי אלפי שנים של שעמום הוא מצא דרך להפוך אותה לקצת יותר מעניינת.
הוא תהה אם אי פעם בני האדם יבינו שבנמשים על הפנים שלהם הוא קידד את כל סודות הבריאה.
14 בנובמבר: אקלים
הם אמרו לו שייקח קצת זמן, אבל בסוף הוא יתאקלם כאן בכוכב החדש הזה. והזמן אכן עבר, ובאמת נעשה יותר קל… אבל לא מספיק.
הוא עדיין בוכה. אמנם קצת פחות, אבל זה בגלל שהוא עוצר בעצמו. לא מגיע להם עוד מבול.
15 בנובמבר: גן עדן
הוא הגיע לגן עדן. הראשון מזה מאות שנים, כך אמרו לו. לא פלא, הדרך היתה מתישה.
שנתיים שהוא טיפס במדרגות בלי מנוחה. לא פעם הוא חשב לקפוץ מהן למטה לגהינום. הוא ראה הרבה אחרים קופצים.
אבל מעכשיו הכל יהיה שונה. המלאכים בגן נדהמו לשמוע על הפיתוח החדשני הזה… מעלית.
16 בנובמבר: שבוע ❤️
"כמה זמן זה ייקח אם אני לא אקח תרופות?"
"שבעה ימים"
"ואם אני אקח תרופות?"
"שבוע"
" את רואה! ידעתי שהכל זה מזימה של הביג פארמה!!"
"…"
"…"
"אדוני, לתרופות שאתה לוקח אין השפעה על מתי שהרופאה שלך תחזור מהחופשה!!"
17 בנובמבר: ריבה
לחם תמיד נופל עם הצד של הריבה על הרצפה וחתול תמיד נופל על הרגליים.
אז חשבתי שאם אקשור פרוסת לחם עם הצד של הריבה כלפי מעלה לגב של החתול אני אצור פרדוקס והם ירחפו באוויר ולא יפלו לעולם.
זה עבד עד שהחתול סיים ללקק את כל הריבה ואז נפל על הגב והרס לי את כל התאוריה.
18 בנובמבר: עמוד ❤️
עיניו הגיעו לסוף העמוד ורק כשרפרפו על המילה האחרונה הוא הבין שהוא לא זוכר כלל מה הוא קרא. הוא נאנח והחל לקרוא את העמוד מההתחלה.
מחוץ לחדר טפח השד הבכיר על שכמו של המתלמד "העינוי החדש שלך פשוט מעולה" הוא אמר לו.
מהחדר נשמעה אנחה. האדם חזר שוב לתחילת העמוד.
19 בנובמבר: מדרסים ❤️
"אני שונא דרדסים!!!" צעק גרגמל.
מוכר הנעליים הסתכל עליו באדישות של מי שכבר ראה את הכל.
"מדרסים, אדוני" הוא השיב "לא דרדסים".
"אני שונא גם מדרסים!!!" צעק גרגמל.
20 בנובמבר: זיכרון ❤️
"אז… אתה זוכר דברים שמעולם לא קרו וזה משגע אותך"
"לא, נו, כבר הסברתי לך. אני זוכר דברים ש*עדיין* לא קרו וזה מה שמשגע אותי"
"זאת הפעם הראשונה שאתה מסביר לי את זה"
"ועכשיו אתה מבין את הבעיה"
21 בנובמבר: מגרש
"יהודי לא מגרש יהודי" הוא צעק בזמן שהשוטרים הפילו אותו אל הקרקע.
הם אזקו אותו, כיסו את גופו העירום וליוו אותו אל מחוץ למגרש הכדורגל.
המשחק התחדש.
21 בנובמבר: מגרש (אחד נוסף)
כ'ולם ק'וראים' לי אל'בר'ט המגר'ש. נ'שבע' ל'כם שא'ין לי מוש'ג ל'מה קיב'לת'י א'ת ה'כינ'וי ה'זה'
22 בנובמבר: פרנסה
"ז'ה נה פרלה פה פרנסה" הוא אמר לדובר הצרפתית בטלפון "אסקה וו פרלה אנגלא?".
על המסך היה כתוב לו איך לומר שהוא לא דובר את השפה ב 10 שפות שונות. כנראה שהבוסים החליטו שזה זול יותר מלהעסיק אנשים שדוברים את השפות האלה.
הוא שנא את העבודה הזאת, אבל צריך להתפרנס ממשהו.
23 בנובמבר: לחות ❤️
זה היה יום חם יחסית, אבל החזאי לא הזיע. הוא אף פעם לא הזיע. כשיצא לבדוק את מד הלחות הוא ידע מה הוא ימצא, הלחות באזור אף פעם לא השתנתה אבל עבודה זה עבודה.
הוא הסתכל על התוצאה – 100% לחות כמו תמיד. הוא חייך לעצמו, ושחה לכיוון אולפן החדשות של אטלנטיס.
24 בנובמבר: מטאטא
"ראיתן את האוטו שקנו למאיה? היא באה איתו היום לבית הספר". היא שמעה את הלחשושים האלה כל היום וחייכה לעצמה. גם לה קנו רכב חדש, רק שאף אחת לא יודעת את זה.
אגאת'ה יצאה משער בית הספר, לקחה את המטאטא שהיה שעון על הקיר, בדקה שאף אחד לא מסתכל וטסה הביתה.
25 בנובמבר: מאבק
"'בלי מאבק, לא יכולה להיות צמיחה' – פתגם סיני עתיק"
"חלאס, מאתמול אתה לא מפסיק עם ציטטות של מאבקים."
"כי אני מתכונן למאבק של החיים שלי."
"אתה הולך לביטוח לאומי לנסות קבל החזר כספי"
"נו…"
"'במקום שבו לא ניתן לנצח, חבל על המאבק.' – יוסט ואן וונדל"
26 בנובמבר: הודעה ❤️
הוא יצא מהמשרד שלו. הלך במסדרון עד שהגיע למעלית. שם הוא המתין ואז עלה שתי קומות לקומה רביעית.
הוא הגיע למשרד שלה ונכנס פנימה בלי לדפוק. היא היתה באמצע שיחת טלפון והסתכלה עליו במבט שואל.
"שלחתי לך הודעה באימייל" הוא עדכן אותה "תקראי כשיהיה לך זמן". הוא יצא מהמשרד.
27 בנובמבר: מיתוס
הוא היה בטוח שהוא הולך לפרוץ בגדול, אבל כשהחיים גילו לו שאין הרבה דרישה לשחקנים בגובה 2.5 מטר הוא מצא את עצמו עובר מחלטורה לחלטורה.
"אין תפקידים קטנים, יש רק שחקנים קטנים" הוא מלמל, מתעלם מהאירוניה. הוא שם את מסכת הביגפוט ויצא להפחיד את התיירים.
28 בנובמבר: שארית
רן היה תלמיד של מאיות. כמעט ולא היה מבחן שבו הוא לא הצטיין. אולי זו הסיבה שהוא זוכר את המבחן ההוא בחשבון.
הוא קיבל 98 בגלל שהוא שכח, בתרגיל האחרון, לכתוב בצד את השארית.
כן, את המבחן הזה הוא יזכור לשארית חייו.
29 בנובמבר: נוח ❤️
ניסיתי לומר לו שאנחנו בעולם צעיר יחסית ושפרויקט כזה עושה נזק עצום וכמעט מידי לסביבה ולמזג האוויר.
הוא כרת יער שלם בשביל לבנות את זה וכלא שם בעלי חיים בטענה שנאמר לו שהוא "מציל אותם".
עכשיו בגללו הולך להיות וואחד מבול. והכי נורא, הוא בטח יתחבא בתיבה שלו המניאק.
30 בנובמבר: ספרייה ❤️
רשימת הספרים המושאלים ביותר לשנת 2072:
– לא תאמינו מה קורה בעמוד 231, מאת: בוביהמלך
– אחרי שתקראו את זה כבר לא תוכלו להפסיק, מאת: ליהי24
– לא יכול להיות שכתובות כאן כאלה מילים, מאת: הכלבשליכתבאתזה
תגובה אחת על “סיפורונובמבר 2021”