קצרצמבר

בהמשך לסיפורונובמבר, שכזכור התחלתי מהאמצע, ג'ני החליטה שלא הספיק לה חודש אחד והתחילה את אתגר "קצרצמבר" שהוא אותו דבר כמו סיפורונובמבר רק עם רשימת מילים חדשה. גם לי נובמבר לא הספיק אז הצטרפתי ועמדתי בזה – 31 ימים של סיפורים קצרים (חלק פספסתי והשלמתי יום או יומיים אח"כ) שיכולים להיכנס בציוץ אחד.

אז הנה הסיפורים של דצמבר, מאוגדים לפוסט אחד. אני אסמן את אלו שאהבתי במיוחד כמו בפוסט הקודם.

---

1 בדצמבר: תפוז ❤️

הוא נכנס לאתר בפעם האחרונה, בשביל הנוסטלגיה. "היה פה כיף פעם" הוא נזכר ומחה את הדמעה הבודדה שזלגה על לחיו. הוא נשם עמוק ומחק מקורות החיים שלו את השורה, שפעם כל כך התגאה בה – 2000-2004: מנהל פורום באתר תפוז.

2 בדצמבר: פאזל ❤️

את הפאזל הקודם הם התחילו ביחד, אבל היא סיימה אותו לבד בזמן שהוא היה בעבודה. הוא כעס עליה. היא לא הבינה למה הוא מתעצבן. בפאזל הזה זה הוא דאג שזה לא יקרה. הוא הכניס את ידו את הכיס ומישש את חתיכת הפאזל שהסתיר שם. נראה אותה מסיימת בלעדיו הפעם.

3 בדצמבר: מגנט ❤️

מצד אחד הוא היה פשוט דוחה. מהצד השני היא מצאה את עצמה נמשכת אליו. זה אולי היה נשמע לה הגיוני אם היתה יודעת שבמעבדה בה הוא עובד הוא בא במגע בטעות עם מגנט רדיואקטיבי.

4 בדצמבר: דם

עברו 3 ימים מאז שהערפד ההוא נשך אותו והצמאון הנורא הזה לא מרפה. מכל כיוון הוא מריח את הדם של האנשים בסביבה, אבל הוא עוצר את עצמו. כבר שנים הוא שהוא בחר בדרך מסויימת והוא לא יוותר עכשיו. חייב להיות פתרון… חייבת להיות דרך לחיות כערפד צמחוני.

5 בדצמבר: עיפרון ❤️

היא תמיד כתבה את המשימות היומיות שלה בפנקס והוא היה אדםן סקרן. אז היום כמו כל יום בשבוע האחרון, כשהיא הלכה, הוא פתח את הפנקס שלה וקשקש עם עפרון על הדף שמתחת לדף שתלשה. המילים החלו להופיע "משימה להיום: לגלות מי מבזבז לי עפרונות".

6 בדצמבר: מלכודת ❤️

הגמד אחז במטבע הזהב כשהמלכודת נסגרה עליו. האדם שתפס אותו חייך. הגמדים האלה, כמה קל לתפוס אותם. הוא אחז בגמד כשהמלכודת נסגרה עליו. השד שתפס אותו חייך. בני האדם האלה, כמה קל לתפוס אותם. הוא אחז בנשמה של האדם כשהמלכודת נסגרה עליו…

7 בדצמבר: מגבעת

כשהוא המציא את המגבעת שהופכת את החובש אותה לבלתי נראה, הוא חשב שזהו זה – זו ההמצאה שתסדר לו את החיים. לצערו היא כמעט לא נמכרה או כמו שאמר לו חברו "למה שמישהו ירצה להראות כמו מגבעת מרחפת באוויר?".

8 בדצמבר: מחט

אל מול האיומים של המוציא לפועל של השוק האפור, רמי הבין שיש לו רק דרך פעולה אחת אפשרית. הוא חיטט במגירה והוציא מחט תפירה. המוציא לפועל לקח צעד לאחור. "אתה משוגע" הוא מלמל ועזב את המקום. רמי חייך לעצמו – "ידעתי שהוא סתם בלון נפוח".

9 בדצמבר: דלי ❤️

הוא שנא פלינדרומים. לאחרים אלו היו משפטים שאפשר לקרוא מהסוף להתחלה. בשבילו, זו היתה המציאות. הוא ניסה לשנות אותה, לאתר מקום אחר לגור בו. הוא כתב לכולם, למשרד השיכון, ללשכת הסעד ולעוד עשרות עמותות. אבל הוא רק הנציח את המצב שלו. את הפלינדרום שלו – ילד כותב בתוך דלי.

10 בדצמבר: סליל

אחרי שנה שניסה סלילים שונים (מגנטיים, מתכתיים, סלילי בד ועוד) ולא הצליח להתקדם בתעשיית המוזיקה, ג'וני הבין שכנראה הוא לא שמע נכון את השופט בריאליטי השירה שאמר לו "אתה חייב למצוא את הסליל שלך".

11 בדצמבר: תהום

כמו רבים אחרים, הוא צעק אל התהום את כל הדברים הרעים בחייו. העצבים על הבוס, היחסים הרעועים עם זוגתו, הפחד מהמגיפה. כאשר הוא עזב הוא הרגיש הרבה יותר טוב. האדם שגר בתחתית התהום התכווץ בפחד. הוא לעולם לא יצא אל העולם הנורא שמחוץ לגבולות התהום שלו.

12 בדצמבר: אבן

הוא הביט בגופה בהלם. הוא זרק את האבן רק בשביל הכיף, הוא ממש לא התכוון להרוג אף אחד. הוא אסף את הגופה מהמים, הביט בה והניח אותה לצידו. "נו מילא" הוא חשב כשהרים אבן חדשה להקפיץ על האגם "כנראה שנאכל חריימה הערב".

13 בדצמבר: תפילה ❤️

אלוהים הסתכל על רשימת התפילות שלא הוגשמו אחרי מאות אלפי שנים שלא צפה בהן. הוא לא היה צריך. הוא בנה אלגוריתם פשוט שיגשים את התפילות של כולם אוטומטית. הוא חשב שכולם יהיו מרוצים. הוא רק לא ציפה שמישהו יתפלל ויבקש שאף תפילה לא תוגשם עוד לעולם.

14 בדצמבר: הורה

למה תמיד פוריות? תמיד אישה וילדים? למה הם אף פעם לא שואלים לפני? ככה, להפיל על מישהו את האחריות של להיות הורה? חבל, כל שאר הדברים – אושר, עושר וכו', דווקא היו סבבה. הוא עצם את עיניו וקרע את הברכה שקיבל מהרב.

15 בדצמבר: דף

הוא קינא באנשים שידעו לכתוב. הוא הסתכל על הדף הריק, ים של מחשבות רצו לו בראש אבל הוא לא הצליח להביא אותן לידי ביטוי. "לפחות בדבר אחד אני מעולה" הוא נאנח. הוא לקח את הדף, קיפל אותו מספר פעמים והעיף את מטוס הנייר באוויר.

16 בדצמבר: אוזן ❤️

הם קראו לו דמבו והוא נעלב. רק בגלל שהאוזניים שלו קצת גדולות מהממוצע צריך להשוות אותו לפיל? הוא ניסה להתבדח, לענות "כולי אוזן" בכל פעם שפנו אליו כך אבל זה לא עזר. בסוף, כשהבין שהם לא יפסיקו לצחוק עליו הוא נכנע. הוא נופף באוזניו ועף למצוא חברים במקום אחר.

17 בדצמבר: עכבר ❤️

המורה לחליל סיימה את השיעור ואמרה שלום לתלמיד שהלך לביתו. היא הביטה בדירה הקטנה שלה ולא האמינה, המקום שוב שורץ עכברושים. רק אתמול הלוכד נפטר ממה שחשבה שהיו האחרונים. היא חייבת לעבור לדירה אחרת. אולי לעיר אחרת במקום המלין.

18 בדצמבר: קונכיה

"אם תשים אותה ליד האוזן, אתה תשמע את הים" אמר הסבא לנכדו. דמעה נזלה על לחיו למראה מבע הפליאה על הפנים של הילד. הוא מיהר לאסוף אותה. אסור לבזבז אף נוזל בימים אלו. לו רק היה נותר מהים משהו מעבר לצליל של קונכייה וזיכרון עמום של אדם זקן.

19 בדצמבר: יהלום

הוא שלח לה עוגה קטנה לבידוד, אבל היא התחילה דיאטה אז היא זרקה אותה ושיקרה שהיא אכלה הכל. הוא נבהל וסיפר לה שהייתה שם טבעת יהלום – זו הייתה אמורה להיות הצעה בריחוק חברתי. היא מצאה את הטבעת בפח, אבל עכשיו היא צריכה לחכות קצת ולשקר שהיא מצאה את זה במקום מגעיל אחר.

20 בדצמבר: קלף ❤️

"האם זה הקלף שלך?" שאל הקוסם. הוא ידע שזה לא הקלף שהמתנדב בחר. הקלף האמיתי היה בכיס שלו כדי להפתיע את הצופים אחרי שהם יחשבו שהוא פקשש. "כן" ענה המתנדב. לרגע הקוסם הופתע, ואז הוא זיהה אותו. זה היה המוכר בחנות הקוסמים שממנו הוא גנב את חפיסת הקלפים לפני חודש.

21 בדצמבר: צבע ❤️

"צבע ירוק" נשמעה ההתראה ברדיו ומיד אח"כ אזעקה. "לעזאזל עם הצבעים האלה" הוא חשב כשניסה להיזכר. אדום זה טילים, צהוב זה ביולוגי, כחול… זה צונאמי. אה, ירוק זה סייבר. הוא מיהר לנתק את המחשב מהחשמל. מהחלון הוא ראה את השכן חובש מסכת אב"כ… לעזאזל עם הצבעים אלה.

22 בדצמבר: שקיעה ❤️

היא עמדה על חרטום הספינה והביטה בחמה השוקעת. מאחוריה היא שמעה את המלחים ממהרים לעזוב. היא נתנה לחומן של קרני השמש האחרונות לשטוף אותה וחשה את רגליה משכשכות במים שעל הסיפון. היא ידעה שזו השקיעה האחרונה שלה. היא לא תעזוב. הקפטן תמיד שוקעת עם הספינה.

23 בדצמבר: זוהר

זה היה הראיון הראשון שלה מזה שנים. מעין תוכנית של שיחות עם כוכבי עבר כמוה. כששאלו אותה אם היא לא מתגעגעת לעולם הזוהר, היא חייכה וענתה שיש יותר מסוג אחד של זוהר בעולם. בסוף הראיון היא יצאה אל חדר ההמתנה שם חיכו לה הילדים והנכדים מלאים בחיוכים וחיבוקים.

24 בדצמבר: אדמה

"שוב נעקצתי" התלונן האסטרונאוט. "יתושי חלל ארורים" הגיב האסטרונאוט השני שבדיוק סיים לאסוף את דגימות האדמה מכוכב הלכת. הם חזרו אל החללית וטסו משם. "שוב נעקצתי" התלונן כוכב הלכת. "אסטרונאוטים ארורים" הגיב הירח שלצידו.

25 בדצמבר: עלה ❤️

כשהוא מצא עלה תלתן בעל 4 עלי כותרת הוא היה מאושר. זה הרי העלה שאמור להביא מזל, והוא צריך מזל עכשיו. "אוהבת אותי", הוא תלש את עלה הכותרת הראשון. "לא אוהבת", הוא תלש את השני. "אוהבת", "לא אוהבת"… מזל עאלק.

26 בדצמבר: רקפת

המחבוא שלה מתחת לסלע היה לא רע, למרות הרוח הקרה שנשבה באזור. הילדה המזמרת (בת-שבע, קראו לה?) לא היתה מצליחה למצוא אותה אלמלא הציפור המניאקית שצפצפה ממש ליד. הסוף היה ידוע מראש, היא נקטפה, הוצמדה לחזה, וסוף כבר לזמר הזה.

27 בדצמבר: גלגל

"כשהייתי ילד והיו לי רעיונות לדברים שאפשר לשפר" נאם ממציא מכונת הזמן "אבא שלי אמר שזה מיותר וש-'אי אפשר להמציא מחדש את הגלגל'. אז אבא, אתמול חזרתי לתקופת האדם הקדמון ועשיתי את זה ומחר אני אחזור עוד יותר אחורה ואמציא אותו שוב".

28 בדצמבר: ערוגה

הוא חפר את הערוגה הכי גדולה בחצר, שם בתוכה את רגליו היחפות ואז הידק את האדמה ונעמד. כמה דק' לאחר מכן הוא הוציא את הסלולרי מהכיס והתקשר לאבא שלו "אבא, אתה יכול להביא משפך ולהשקות אותי כדי שאני אגדל מהר יותר?".

29 בדצמבר: עוגיה ❤️

הוא שלח כבר אלפי בקשות לעזרה ואף אחד לא הגיע להציל אותו, אבל הוא לא נתן לעצמו להתייאש. הוא לקח פתק נוסף מהערימה, מחק את מה שהיה כתוב עליו וכתב במקום "הצילו, אני תקוע במפעל לעוגיות מזל סיניות".

30 בדצמבר: מטלית ❤️

השתמשתי במטלית כדי לנקות מנורה ישנה ולפתע צץ גי'ני שהבטיח למלא משאלה אחת בשנה. ביקשתי את המשאלה שלי ואת המנורה הנחתי בכספת. חלפה שנה, הוצאתי את המנורה ושפשפתי אותה שוב ושוב אך לשווא. לקח לי זמן להבין מה קרה. אני מקווה שמי שמצא את מטלית הקסם שזרקתי, עשה בה שימוש טוב.

31 בדצמבר: אינסוף ❤️

"תגדירי אינסוף" ביקשתי ממנה. היא הבטיחה לחזור אלי עם תשובה בתוך כמה ימים. היא לא אמרה כמה. אני עדיין מחכה.

---

יאללה, אני מוכן כבר לפרוייקט הבא (אם יהיה). וכמו בחודש שעבר, אם מישהו רוצה את רשימת המילים סתם בשביל לכתוב מהם סיפורים בלי קשר לדצמבר, הנה היא: