הזנב הלא כל כך ארוך

404 העמוד אינו נמצא. אותה שגיאה שמרמזת על כך שהתוכן שפעם היה שם ושטרחת לשמור במועדפים שלך כבר לא שם. אותה שגיאה שגולשי הבלוג שלך מגיעים אליה מקישור בפוסט שכתבת לפני שנתיים. אותה שגיאה שבעקרון אומרת שהרשת לא באמת זוכרת את הכל.

יש סיבות מגוונות להסרת תכנים מהרשת. בחלק מהמקרים מדובר בהפרות זכויות יוצרים שגוררות הסרת סרטונים מיוטיוב. בחלק מהמקרים יוצר התוכן מחליט שהתוכן הזה כבר לא מייצג אותו ומסיר אותו בכוונה. במקרים אחרים מדובר בשגיאה או תקלה שמחקה חלקים מבסיס הנתונים או קבצים מהשרת. ובהרבה מקרים מדובר בעניין כלכלי גרידא – לתחזק אתר עולה כסף ולפעמים בעל האתר מחליט שזה עולה לו יותר מדי.

לא רק אתרים קטנים ופרטיים נסגרים. מי שהיה כאן בהתחלה זוכר בוודאי את netking שנחשב באותו זמן לאחד הפורטלים המובילים בישראל והיום לא נותר ממנו זכר. גם geocities שאפשרו לכל מי שרוצה לבנות אצלם אתר פשוט, סגרו את שעריהם ויחד איתם אבדו רוב האתרים שאוחסנו אצלהם, מעטים פתחו את האתר מחדש במקום אחר. בזמן האחרון היינו עדים לסגירתם של רשימות ושל בלוגלי שכל אחד מהם הכיל ים של תוכן ולמרות שבמקרים האלה הרבה מהגולשים פתחו את הבלוג שלהם מחדש תחת מערכות אחרות, יש לא מעט שויתרו.

לפני כמה ימים עברתי להנאתי על פוסטים ישנים בבלוג וגיליתי שכמעט כל לינק שני שקישרתי אליו באותה תקופה כבר לא קיים היום. בין אם מדובר בסרטון שזכרתי לטובה וכעת הוא כבר לא שם ובין אם מדובר על פוסט שהמלצתי עליו וכעת כל מה שנותר ממנו הוא התקציר שכתבתי. את חלק מהתכנים הצלחתי למצוא מחדש במקום אחר, אבל חלקם אבד לבלי שוב.

בכל פעם שאני נתקל בלינק שבור שכזה אני נעצב מעט, כי זה אומר שעוד תוכן אבד מרשת ועוד מידע פג מהעולם. זה אומר שהזנב הארוך שאנחנו כל כך מתהדרים בו, ממשיך להתארך מצד אחד, אבל מקוצץ לו לאיטו מהצד השני. זה אומר שלמרות התיעוד הנרחב שיש כיום לכל דבר, בסופו של דבר, כפי שההיסטוריה לימדה אותנו שוב ושוב – הכל זמני.

סתם פוסט דיכאוני…