יום אחרי מותו של אריק איינשטיין ורגע לפני ההלוויה שלו כל החברים שלי בפייסבוק כבר ידעו לספר לי שספי ריבלין נפטר גם הוא, אבל המשפחה שלו ביקשה שלא להודיע על זה בחדשות עד אחרי ההלוויה של אריק. השמועה הזאת היתה שגויה והיא התחילה דווקא ממקום שאמור להיות מקור לעובדות חדשותיות – אפליקציית החדשות של ערוץ 10. הידיעה הוסרה במהירות אבל השמועה כבר עשתה לה כנפיים.
כמה שנים קודם לכן אתר נענע10 העלו עמוד ראשי שלם המוקדש לזכרו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. שרון לא מת כמובן, גם זו היתה טעות.
כך גם היה הדיווח השגוי על הנחיתה המוצלחת של "קולומביה" ובה אילן רמון. טעות.
מקור: http://mizbala.com/
אם חשבנו לרגע שצעקת הקרב "אני ראשון!!!!!11" מוגבלת לטוקבקיסטים משועממים, מגיעים העיתונים ואתרי החדשות ומוכיחים לנו שהם ששים להצטרף לחגיגה. פתיחים כמו "ראשוני" ו "בלעדי" מעטרים את כותרות הכתבות השונות כאומרים – אצלי תראה את הכתבות האלה קודם, כדאי לך לקרוא אצלי. המיידיות תופסת את המקום הראשון ברשימת הערכים של אתרי החדשות השונים ולצערי זה בא על חשבון ערכים אחרים.
המקרים שצויינו למעלה היו נמנעים אם המיידיות לא היתה חשובה כל כך לעורכי האתרים. על מנת לחסוך עוד כמה דק' הם מנסים לחזות את העתיד, ועל מנת לחסוך עוד מספר שניות הם דואגים שהכתבה על העתיד החזוי הזה תוכל לעלות בלחיצת כפתור. רוב הזמן זה עובר בשקט אבל מדי פעם הכפתור נלחץ בטעות והתוצאה יכולה להיות כואבת.
מקור: http://room404.net
אבל לא מדובר כאן רק על פרסום מוות של אנשים בטרם עת. בשם המיידיות אנחנו נחשפים ללא מעט אי דיוקים בכתבות שהיו יכולים להמנע אם היו עורכים עוד בדיקת עובדות, אם לא היו מפרסמים קומוניקטים כמעט כמות שהם או אם היו מגיהים את הטקסט לפני הפרסום. בשם המיידיות, כפי שנוכחנו לדעת בפרשת אייל גולן, יש כאלה שגם עוברים על החוק ומפרסמים בריש גלי (או ברמזים ענקים) פרטים שמוגנים בצו איסור פרסום.
והדבר הכי נורא הוא שמבחינת העורכים יש לזה סיבה טובה. אותו הפרש של כמה דקות בין פרסום כתבה מוכנה מראש לבין כתיבת הכתבה בזמן אמת יכול להיות ההבדל בין הכתבה שתופץ ויראלית ברשתות החברתיות לבין זו שייכנסו אליה רק גולשים נאמנים. כל עוד העורכים נמדדים בעיקר ע"פ רייטינג, טעות פה וטעות שם זה מחיר "קטן" לשלם בעבור תעבורת גולשים גדולה יותר.
מקור: http://www.the7eye.org.il/
מיידיות לא צריכה להיות ערך חדשותי, לפחות לא מבחינת קהל הקוראים. אני לא אומר שאין לה ערך כלל, אבל אני אישית מעדיף לקרוא פעם אחת ביום רשימה של כתבות מדוייקות, מאוזנות ומלאות בעובדות מאשר לקבל בכל רגע נתון עוד שברירי שמועות ולראות את הכתבה נבנית לי לאט לאט מול העיניים. הצורך להיות מעודכן בכל רגע ורגע במה שקורה לא ברור לי. איך המצב שבו אני אדע שאובמה אמר משהו לפני מספר שניות שונה מזה שאני אדע את זה כמה שעות אחרי? כיצד הידיעה שאדם נשך כלב מועילה לי ב 15:00 יותר מאשר ב 20:00?
על מנת שעורכי חדשות יפסיקו להעדיף מיידיות על חשבון איכות ודיוק צריך או שהגולשים יחליטו לשתף אך ורק כתבות שעומדות בערכים האלה או לחלופין, שהבוסים הגדולים יפסיקו למדוד את הביצועים של אותם עורכים על בסיס רייטינג. לשנות את האופן שבו פועלים הגולשים זו משימה כמעט בלתי אפשרית ולכן האפשרות השניה היא זו שעלינו לנסות ולשאוף אליה. על מנת שמדד הביצועים יהיה איכות ולא כמות גולשים, צריך שהמונטיזציה של האתר לא תהיה על בסיס מספר צפיות (פרסומות) אלא על בסיס מנויים. זה עדיין לא ימנע לחלוטין את הצורך בשיתוף על מנת להשיג מנויים נוספים, אבל זה יקטין את התלות במיידיות כמקור העיקרי להכנסות.
בישראל כיום רק האתר "הארץ" מציע מודל של מנויים בתשלום. אם אנחנו רוצים עיתונאות איכותית אנחנו צריכים לעודד אתרים נוספים ללכת באותה דרך.
שוב, צודק בהחלט. עכשיו זה מובן לי, הידיעה השגויה על מותו בטרם עת של ספי ריבלין נודעה לי כשמועה ביום רביעי שעבר, שבוע לפני. (רק עכשיו קראתי, אגב).
צר לי מאוד על כל מי שנפטר, במיוחד ידוען אהוב.
אגב, אני שוב אחרי לילה לבן, ומחכה לאמצע ינואר 2015, שאז אגיד, כמו הפולניות של זהו זה:" נהרגתי לפני 20 שנים" בדיחה פרטית שלי… 🙂