אלון גנני מהבלוג הסביבתי "ווסאבי" כותב על סירוב משרד הרווחה לעבור למי ברז מסוננים במקום מים מינרלים בבקבוקים
בעוד שבוע בדיוק, בחלוף התאריך הסופי להגשת טפסי המכרז, יחליט מנכ"ל משרד הרווחה איזו חברת מים מינרליים היא הראויה ביותר להרוות את צימאונם של עובדי המשרד והשירותים הנלווים לו. מהם הפרמטרים על פיהם נקבע מי תהיה החברה המאושרת? האם בדק המנכ"ל את איכות המים המסופקים על ידי כל מועמדת, או שמא בדק את ערכם התזונתי? האם קרא למספר נציגים, עובד אחד מכל מחלקה, על מנת לבצע מבחן טעימה ולהחליט בצורה דמוקרטית על הזוכה?
התשובה העגומה היא, שאת איש הציבור הבכיר הזה, המרוויח לפחות פי שלושה מכל קורא ממוצע של טור זה, מעניינים בהקשר זה רק שני דברים: גובה הצעת המחיר שיקבל, וחיזיון בעבוע המים הצלולים בכדים השקופים במטבחון שבקצה המסדרון. מהעובדות שפרט ווסאבי במכתבו לשר הרווחה, אשר הועבר לטיפול מנכ"ל המשרד, בחר האחרון להתעלם. רשימת הסיבות החברתיות-סביבתיות-כלכליות, המחייבות את המנכ"ל לשנות את ייעוד המכרז, הופנתה למגרסה שליד המטבחון. אין זה אישי כמובן. משרד הרווחה הוא רק האבן הראשונה בשרשרת הדומינו של מוסדות ציבור הנדרשים על פי כל כללי האתיקה החברתית לחדול מיד מצריכת מים מינרליים.
קישור לפוסט: על מים בכדים ואחריות חברתית