האברך הדורס בכיכר השבת – עובדות?

ואלו הן העובדות האמיתיות הנתמכות בסרטון המצורף: איתמר ביטון, אברך בן 24, הגיע לערוך קניות ב`שוקניון`. לאחר שסיים למלא את עגלתו, גילה לפתע כי ארנקו נשכח בבית. הוא פנה עם עגלתו לקופה הראשית, שם הניח את העגלה, הסביר לקופאית את העניין, וביקש ממנה שלא לפרוק את העגלה, אלא לשמור עליה שעה קלה, עד שיחזור מביתו עם הארנק הנשכח. בקשה שנתקבלה בהבנה, ללא שום בעיה.

משם המשיך האברך לחניון הבניין, שם החנה את מכוניתו, ומכיוון שהיה ללא ארנקו, ביקש מקופאיות החניון להתיר לו לצאת להביא את הארנק, תוך שהוא מספר להם כי גם עגלתו המלאה עומדת למעלה ב`סופר`, ממתינה לחזרתו עם הארנק. כעירבון לחזרתו בתוך זמן קצר, הציע האברך לקופאיות, להותיר בידיהם את תעודת הזהות שלו.

אלא שהרצון הטוב היה מהקופאיות והלאה, הגסות לעומת זאת, הייתה שם המשחק.  במשך לא פחות מ- 20 דקות תמימות, עמד האברך והתחנן בפני הקופאיות שיבינו את מצבו, הוא הציע ערבונות שונים, ניסה לדבר אל ליבן בכל צורה שהיא, אולם נענה בגסות רוח, זו הניכרת היטב בסרט, של הקופאית הטורקת את הדלת והחלון בפני האברך העומד ומציע את תעודת הזהות שלו כעירבון, תוך שהיא מטיחה בפניו עלבונות על היותו חרדי, ומבהירה לו "על גופתי המתה אתה תצא מכאן".

רק לאחר כ-20 דקות, משכלו כל הקיצין, החליט האברך לנסות להתחמק מן החניון, תוך שהוא מתכוון כמובן, לשוב למקום בתוך זמן קצר עם כסף ולשלם עבור החניה, כמו גם עבור עגלתו העמוסה שהמתינה למעלה, דבר שפשוט לא התאפשר לו, כשארנקו מונח בביתו.

אני לא יודע אם מישהו טרח לעבור על פרוטוקול בית המשפט המקורי של השופט דרורי, אבל למיטב זכרוני כל מה שכתוב כאן לא הוזכר ואפילו במילה. אבל גם אם זה היה נכון ואותו אברך לא ניסה להתחמק מהסופר בלי לשלם, הרי שהוא בהכרח ניסה להתחמק מהחניון בלי לשלם וזה לא משנה כמה זמן הוא עוכב שם. זאת ועוד, הסרט הוא ללא קול ולבטח לא ניכר בו היטב שהקופאית דיברה אליו בגסות רוח כפי שמתואר בטקסט. אבל זה החלק הפחות מקומם של הטקסט. החלק הבא פשוט מרתיח.

לאחר שנצמד אל הרכב שלפניו, הצליח האברך לעבור את מחסום הקופאית, תוך שהוא נוסע במהירות נמוכה ביותר. ברגע זה רצה הקופאית ונעמדה מול רכבו, כשהיא חוסמת אותו, מה שגרם לאברך לעצור מייד, כשהקופאית השנייה ניגשת לחלון הרכב ומעניקה לאברך `סטירה מצלצלת`, שהעיפה את כיפתו ומשקפיו.

באותו רגע גם החלה לעברו מרוצה של מנהלי החניון, ולאברך שהיה ברור כי הוא עומד בפני לינץ`, לא נותרה כל ברירה אלא לברוח, והוא החל בנסיעה איטית ובמהירות אפס. אלא שהקופאית שעמדה מול רכבו, קפצה על מכסה המנוע, ניסתה אף לפתחו, ולאחר מכן הפילה עצמה הצידה, תוך שהיא עושה עצמה כנפגעת. היא אף הגדילה לעשות כשהזמינה אמבולנס ופינתה עצמה לבית החולים. בסיום ה`הצגה`, שעה קלה לאחר האירוע, כבר שבה הקופאית לעבודתה כסדרה.

נתחיל בתיאור הסטירה כ"סטירה מצלצלת" שהעיפה לאיתמר את כיפתו ומשקפיו. צפיה בסרטון שמובא בכתבה אכן מראה את ידה של הקופאית השניה נכנסת לתוך חלון הרכב של האברך וייתכן שהיתה שם סטירה – ספק אם כזו שתזיז לגבר בוגר ואף תעיף כיפה ומשקפיים, אבל ניחא. זה נכון בהחלט שהקופאית לא היתה צריכה לתת לו סטירה בשום אופן, זה היה לא במקום ואפילו חצוף, אבל בשום אופן זה לא הופך את פעולותיו של האברך לאחר מכן ללגיטימיות.

בהמשך הטקסט האברך הבין שעומדים לעשות עליו "לינץ"` לא פחות ולא יותר. כי מנהלי החניון ידועים בהיותם אנשים לא נורמטיביים שפעולים באופן לא חוקי ופוגעים באנשים אחרים. אז מה יכול היה האברך לעשות? טוב אנחנו יודעים מה הוא בחר לעשות לדרוס את הקופאית, אבל לא לדעת כיכר השבת.

לטענת האתר זו הקופאית שקפצה על מכסה המנוע כאשר הוא נסע לעברה במהירות 0. זאת ועוד היא ניסתה לפתוח את מכסה המנוע שלו, רחמנא ליצלן, בזמן שהוא נוסע  ואז היא עשתה את עצמה נופלת ונפגעת. אם משהו ממה שמתואר כאן נשמע לכם אידיוטי זה בגלל שזה בהחלט ככה. חרטוט!
האברך ה"מסכן" בחר להתחיל לנסוע כאשר מול הרכב שלו עומד אדם! זאת ועוד גם לאחר שראה שהקופאית לא הספיקה לזוז הצידה אלא נשארת על מכסה המנוע, הוא המשיך לנסוע ולאחר מכן מעיזים בכיכר השבת להאשים את הקופאית.

הטקסט שבאתר הזה הוא כולו חוצפה ממדרגה ראשונה. גם אם נאמין לכל מה שמתואר שם (למרות הטענות המופרכות) ונאשים את הקופאית שנתנה לו סטירה מצלצלת, ונאשים את המנהלי החניון שרצו למקום ונאשים את הקופאית שעלתה על מכסה המנוע מבחירה, כל זאת למרות שאף אחת מהטענות האלה לא מגובה בסרטון שהם צירפו. גם אז אנחנו נשארים עם פושע שניסה לצאת מהחניון בלי לשלם, נסע לכיוון בחורה שעמדה מול המכונית שלו והמשיך לנסוע למרות שזו היתה על מכסה המנוע. אדם כזה מראה בעיה רצינית בשיקול הדעת שלו ואין מקום לפעול כמו שפעל דרורי. צריך להרשיע אותו ולמנוע ממנו להתמנות לבית הדין הרבני – שופט טוב הוא לא יכול להיות.

באשר לאתר כיכר השבת. זו הפעם הראשונה שנכנסתי אליו, ולאחר שראיתי את איכות הכתבות שם, זו כנראה תהיה גם הפעם האחרונה.

– –

לשם השוואה, הנה קטע מפסק הדין שניתן בערעור לבית המשפט העליון. קראו ותהנו:

1.        בצהרי יום א` בטבת התשס"ו (1.1.06) ביקש המשיב, איתמר ביטון, לצאת במכוניתו מן החניון התת-קרקעי שברחוב שמואל ברוך בירושלים, עם סיום הקניות שערך במרכול שבמקום. לגרסתו, הוא הופתע מבקשתה של הקופאית שהפעילה את מחסום היציאה מן החניון, נגה זוראיש (להלן: "המתלוננת"), לשלם דמי חניה, הואיל ושעה שנכנס לחניון נאמר לו כי החניה ללקוחות המרכול היא חינם. משסרב ביטון לשלם מנעה ממנו המתלוננת לצאת, ואז גמר המשיב בדעתו לצאת מן החניון ויהי מה. במשך כשתיים עשרה דקות תיעדו מצלמות האבטחה את ניסיונותיו לעקוף את המחסום. לאחר שהבין כי המתלוננת לא תאפשר לו לעבור במסלול היציאה שעליו הופקדה, הוא נסע לאחור, דומם את מנוע המכונית וניגש אל עמדת התשלום. דקה ארוכה התהלך המשיב סביב העמדה שנותרה ריקה לאחר שהמתלוננת ניגשה לרגע למקום אחר, וניכר בו כי חיפש את מתג ההפעלה של המחסום, אך ללא הועיל. לאחר מכן הוא שב אל מכוניתו, התניע ודומם את המנוע לסירוגין, יצא רגלית לשטח החניון וחזר אל הרכב, עד שלבסוף, נצמד במכוניתו לכלי-רכב אחר שפנה לצאת מן החניון, וניסה לחמוק בעקבותיו דרך המחסום הפתוח. כשסירבה המתלוננת לאפשר לו זאת, וחסמה את מסלול היציאה בשבכת ברזל אותה נטלה מן המסלול האחר, נסע המשיב אל המסלול שהתפנה, ורק המחסום החשמלי שבמקום מנע ממנו את היציאה. אך הוא לא אמר נואש, ושב ויצא מן המכונית בניסיון לאתר את המתג המרים את המחסום, ניסיון שנבלם לאחר שהמתלוננת אצה לנעול את עמדת הקופה. כך הוסיף המשיב לתור אחר דרך יציאה, כשכל אותה עת הוא מנהל ויכוח עם המתלוננת ועם אשה נוספת שנכחה במקום. לבסוף, עלה בידו לנסוע בעקבות רכב שיצא מן החניון, ולחצות את קו המחסום. אל מול כלִי-הרכב התייצבה אז המתלוננת בגופה, תוך שהיא מניחה את שתי ידיה על מכסה המנוע, ויחד עם האשה הנוספת הפצירה במשיב לעצור, ובשיאו התדרדר הוויכוח אף להנפת ידיים בין המשיב לבין האשה הנוספת. כל אותה עת הוסיפה המתלוננת לחסום את דרכו של כלי-הרכב כשהיא נשענת על חלקו הקדמי, תוך שהיא מנסה להזעיק עזרה באמצעות הטלפון הנייד. או-אז לחץ המשיב על דוושת הגז והחל בנסיעה, והוא לא עצר גם כשראה כי המתלוננת, תוך מאמץ להימנע מדריסתה, התיישבה על מכסה המנוע ובהמשך השתרעה עליו מלוא קומתה. לאחר עשרים מטרים לערך, והרכב כבר ברחוב מחוץ לחניון, נשמטה המתלוננת ונחבטה בראשה בקרקע. ביטון הסתלק מן המקום והותירה חבולה על הכביש.

קישור לפסק הדין המלא