דיפ שינואנו מסביר מדוע הוא פוחד יותר לנסוע ברכב מאשר באופנוע
היופי באופנוע זה שאתה לא יכול לחלום. הרוח והרעש והמהירות מחייבים אותך להיות מרוכז בכל שנייה. אם לא תחזיק חזק אתה תעוף. וחייבים לראות מה קורה עכשיו. מי נמצא איפה. מי באיזה כיוון. כמה מרוכז הנהג שלידי/מאחוריי/לפניי? כמה מרוכז הנהג שלפני הנהג שלפניי? לאן הוא הולך לפנות, עם לאותת או בלי? ולפעמים מספיק להסתכל על הנהג ולאן הראש שלו פונה בשנייה הזו, והאם הרכב שלו מתחיל לנטות ימינה או שמאלה בשביל להבין מה הוא הולך לעשות, או כמה הוא מרוכז במה שקורה מסביבו והאם הוא שם לב בכלל שאני כאן.
וזה להבדיל מאוטו, שבו אנשים מתעסקים כל הזמן בדברים אחרים. בפלאפון, ברדיו, באוכל, במראה, בעיתון, בשיחות עם אחרים. הכל חוץ מלנהוג. תשמעי, אני הרבה יותר מפחד כשאני נוסע בתוך רכבים עם אנשים.
מאיר שלו כתב ב"פונטנלה": "מפחיד לראות איך דבר מסוכן כל כך יכול להיות משעמם כל כך", או משהו דומה. זה פשוט מזעזע לראות מה אנשים עושים כשהם נוהגים, ואיך הם מתייחסים לדבר המסוכן-בטירוף הזה.
ובאוטו גם אין לך לאן לברוח. אם הנהג שלפניך פתאום תוקע ברקס, אתה יכול רק לתקוע ברקס בעצמך ולקוות לטוב. באופנוע תמיד יש לך עוד פתרון. לזוז ימינה, שמאלה, בין המכוניות. לשים גז בשביל לעקוף. יש יתרון בזה שאתה קטן לפעמים.
קישור לפוסט: מחשבות על דהירה 2 (אופנוע זה מסוכן?)