המוסר של האלוהים

אחד מהחברים שלי שחזר בתשובה אמר לי שהוא מרגיש בטוח יותר במעשים שלו כי יש לו קבוצת חוקים הכתובה לו מלמעלה. הוא לא יכול לטעות כאשר הוא פועל על פי קבוצת החוקים האלה כי מדובר בחוקי מוסר אלוהיים. בעבר הוא הרגיש שכל צעד שלו יכול ללכת לכאן או לכאן, שהוא הרגיש שהוא עלול לעשות דברים לא נכונים מוסרית בגלל שלא היה לו מדריך מכוון וכעת כאשר הוא פועל ע"פ הצו האלוהי הדרך שלו בטוחה.

שאלתי את אותו חבר שאלה פשוטה – "אם אלוהים היה טוען שזה מוסרי לרצוח, האם היית רוצח?". הוא ענה לי שזה לא היה קורה ושאלוהים לעולם לא היה טוען שזה מוסרי לרצוח. "אם כך," עניתי לו "רצח אינו מוסרי עקב היותו רצח ולא בגלל שאלוהים טען שאסור לרצוח". הוא השיב בחיוב. שאלתי אותו אם זה נכון גם לגבי גניבות, פגיעות פיזיות, כפיה וכו` והוא השיב בחיוב. "אם כך," המשכתי "המוסר עצמו קיים בין אם האלוהים הוא זה שמצווה אותו ובין אם אנחנו מבינים אותו בעצמנו". הוא לא שלל את המסקנה.

אני די סומך על החבר שלי. הוא אמנם חזר בתשובה אבל יש לו בסיס ערכים יציב יחסית שחופף ברמה זו או אחרת את ערכי הדת הבסיסיים. אני לא כל כך סומך על אנשים אחרים שרואים בדת את המקור למוסר שלהם. כאשר אנשים מסתמכים על מקור חיצוני שיקבע עבורם את הערכים הם נוחים להשפעה. ברגע שהם מניחים, כמו רבים מהדתיים, שהמנהיג הרוחני שלהם (AKA הרב שלהם) יודע לפרש את האיסורים המוסריים ומחליטים לעקוב אחר דבריו מבלי להפעיל שיקולים עצמיים, הם ניתנים להשפעה לכל כיוון.
ברגע שאנשים מתייחסים למקור כלשהו כאל אמת מוחלטת, מספיק לפרש את אותו המקור בצורה מסויימת כדי לגרום להם לפעול כך או כך. יש מספיק דוגמאות לכך מכל רחבי העולם אבל אני אזכיר רק כמה מהתקופה האחרונה – רצח רבין, מגדלי התאומים, המהומות בעכו ועוד.

הדת היא הדרך של אנשים שונים להפסיק להתחבט בשאלות מוסריות ולנסות למצוא מקור אחד שכל התשובות נמצאות אצלו. הבעיה היא שהם לא באמת מקבלים את המוסר של ישות עליונה כלשהי, הם מקבלים פירושים שונים של טקסט שנכתב לפני מאות שנים. פירושים של אנשים מבולבלים לא פחות המתבססים על המוסר של עצמם בהשלכה על אותו טקסט. פירושים של אנשים תאבי כוח וממון שמשתמשים בטקסט ישן על מנת לשלוט באחרים.

לסיכום: המוסר לא נוצר ע"י ישות עליונה, הוא פותח במשך שנים רבות כאמצעי לחיים הרמוניים בקבוצה.