אני קורא חדשות אבל לא באמת אכפת לי, אני קורא אותן כדי להעביר את הזמן וכדי שיהיה לי על מה לדבר עם אנשים.
לא באמת אכפת לי מהמלחמה בין רוסיה לגאורגיה, זה רחוק מדי פיזית. לא באמת אכפת לי מההתפטרות של אולמרט, כי אני כבר לא מאמין שזה ישנה משהו. לא באמת אכפת לי מהעובדה שמצאו את רוז, ואין לי סיבה טובה לזה.
אולי הפכתי לאדיש. אולי כל הדברים הרעים שקורים מסביבנו גרמו לי להתכנס לעצמי ולהפוך לאגואיסט.
אולי בגלל זה לא באמת אכפת לי כשאני עובר ליד הומלס ברחוב, הוא יהיה שם גם אם אני אתן לו 5 שקלים. לא באמת אכפת לי שהדולר בצרות, אין לי דולרים ואפילו את שכר הדירה אני משלם בשקלים. לא באמת אכפת לי שיש כל כך הרבה אנשים מתחת לקו העוני במדינה שלנו, ואין לי סיבה טובה לזה.
אני קורא כתבות, אני רואה דברים והם עוברים לידי כמו סרט. אני מודע לכך שהם קיימים, אולי כואב לי בגללם לכמה שניות, אבל כשהם נעלמים לי משדה הראיה זה כאילו שהמסך ירד וכולם היו שחקנים.
אולי זו הסיבה שלא באמת אכפת לי מהעובדה שלמפוני גוש קטיף אין איפה לגור, אני לא פוניתי. גם לא באמת אכפת לי שהאחים עופר מנצלים את המדינה, אם הם לא היו עושים את זה לא היה לי יותר כסף בבנק. לא באמת אכפת לי שגלעד שליט עדיין בשבי, ואין לי סיבה טובה לזה.
אז אני מדבר עם אנשים, ומדי פעם נושאים כאלו ואחרים עולים בשיחה ולרגע, רק לרגע, אני מרגיש איזשהו רצון לצעוק, לצרוח ולשנות משהו. ואז זה נעלם, ואני מרגיש שוב שלא באמת אכפת לי.
שתהיה לכולנו שנה של אכפתיות.
אני גמלא קוראת עיתונים ולא
שומעת רדיו ולא צופה בטלויזיה, רק אם יש איזה סרט מצויין וזה קורה בערך אחת לשנתיים. אני קונה סרטים צרובים בשוק וזהו.
יפה
סוף סוף מישהו מודה ואומר את מה שהרוב מרגישים.
שבת שלום
אנחנו קוראים כי כן אכפת לנו
אם הכל חוזר על עצמו…
אז לא תהיה שנה טובה.
אבל גם הזכרונות האלה
נשארים רגעים מעטים, ואז נעלמים מהמחשבה עד הפעם הבאה שמשהו מעורר אותם. בכל שאר הזמן לא באמת אכפת.
אנחנו מוצפים במידע על מליון ואחת נו
ומרוב שאנחנו קוראים אנחנו מרגישים שאנחנו תורמים ושכן אכפת לנו. אבל כל עוד אנחנו לא פועלים בנושא, לא הולכים להפגנות, לא מנסים לשנות, אנחנו יכולים להגיע רק למסקנה אחת – לא באמת אכפת.
נראה לי שפספסת את רעיון
הימים האלו שאני זוכרת.
בודאי שכן. אנחנו בוחרים 🙂
הברירה בידינו, ולא בידי העיתונים למשל…….:-)