שחר קרא על עתיד אפשרי למוזיקה ועל הרעיון להוציא יצירות ספרותיות מהאינטרנט כספרים והגיע למסקנה הבאה:
לקחת קטעים מבלוגים ולהוציא אותם כספר נראה לי מגוחך. הכיוון צריך להיות הפוך. האמנות החדשה צריכה להיות דינמית, היא לא אמורה לספק לנו פגרים צפודים של טקסט, צליל ורעיונות, היא צריכה להיפתח בפנינו, לתת לנו לבחור את הנתיב שלנו בתוכה, להגיב אלינו. אני רוצה שהנגן שלי יזהה את התיפוף העצבני שלי על הרגל תוך כדי האזנה, ויוסיף רצועת תופים לקטע שאני שומע, אני רוצה שהוא ייצר לי ביצוע של הסמית’ס(בעברית כמובן) ל”נער” של פונץ’. אני רוצה שגם הספר שלי יגיב, אני רוצה עמוד אודות לכל דמות שיתעדכן בהתאם למה שכבר ידוע לי עליהן, אני רוצה לבחור אחרי איזו דמות לעקוב ואיזו דמות לזנוח בשעמום ובמיאוס.
לא, זה לא אומר שהמחשב יחליף את הסופרים או את המוזיקאים, זה רק אומר שהכישורים שיידרשו מיוצרים יהיו שונים מאלה שאנחנו מכירים היום, ממש כשם שיש מעט מאוד קשר בין הכישורים של סיד וישס לבין אלה של מוצארט או אפילו בין הכישורים של עמוס עוז לבין אלה של אובידיוס.
קישור לפוסט: מדיום, מסר