ערן בילינסקי תוהה כיצד ומתי נוצר הקרע בין החילונים לדתיים.
כשיוצא לי לצפות באותם סרטי “קוני למל” אני שב ותוהה לעצמי: איך קרה שהתרחקנו כל כך? פעם ידענו לחיות כאן ביחד, למרות חילוקי הדעות. היום לפעמים נראה לי שאנחנו לא מסוגלים. אז מה נשתנה? אולי זו ירידת קרנה של היהדות החסידית, עם פטירתו (חברי הפלג המשיחי של חב”ד יחליפו נא את המלה ב”הסתלקותו”) של הרבי מלובביץ’ ועליית הליטאים האשכנזים מחד, וש”ס מאידך? אני חושב שהיה משהו בחסידות בכלל ובחב”דניקים בפרט. משהו בקונילמליות הרוקדת ושרה (שהיא שונה מהריקודים הברסלביים של החוזרים בתשובה) שהיה לנו, לחילונים, קל יותר לחיות איתו. אולי הם קיבלו את החילוניות שלנו בסבר פנים קצת פחות זועף מהליטאים והש”סניקים? אולי לנו היה קל יותר עם “סיפורי החסידים” עמוסי המוסר שלהם, שהם יותר קומוניקטיביים לציבור החילוני, מאשר גמרות, משניות, ודישה בשאלות על ביצה שנולדה ביום טוב, ואמירות על אוכלי שפנים ובועלי נידות?
קישור לפוסט: איך קרה שהתרחקנו כל כך?