מי זה ד"ר הופמן?

מעולם לא עישנתי סיגריה, גם בסמים לא ממש התנסיתי (היה את הג'וינט ההוא שניסיתי בהודו וגרם לי להרגיש רע, אבל זהו). זו הסיבה שלא הבנתי מיהו אותו ד"ר הופמן שהופיע פתאום בכותרות העיתונים ובכל מיני פוסטים בבלוגספירה. לשמחתי עידו הרטוגזון פרסם פוסט שהסביר לי את הכל.

שום דבר לא הכין את הכימאי דר' אלברט הופמן לאותה חוויה מוזרה וקסומה מעל לתיאור שבה התנסה באותו יום אביב ב-19 באפריל 1943 שבו טעם לראשונה מה-LSD. הימים ימי מלחמת העולם השניה והשואה והופמן השוויצרי היה עסוק באותה תקופה בסינתוז של נגזרות כימיותת של השיפונית, פטריה הגדלה על חיטה ושלאורך ההיסטוריה הספיקה להיות רעל מעורר אימה וגם אמצעי ריפוי מסתורי.

לגלות את החומצה האלוהית
מספר ימים קודם לכן, ב-16 באפריל 1943, החליט הופמן באופן בלתי מוסבר (בעקבות תחושת בטן) לחזור ולסנתז עקבות את החומר LSD25, ההרכב הסינתטי העשרים וחמשה בסדרת הנגזרות שיצר מהשיפונית, שאותו סינתז לראשונה חמש שנים קודם לכן. אלא שבמהלך ניסוי המעבדה שנערך בתנאי בטיחות מקסימלים, וללא שנטל לעצמו מהחומר נתקף לפתע הופמן בתחושות של סחרחורת ונאלץ לשוב בביתו שם שקע "במצב לא בלתי נעים, דמוי שכרון, שהתאפיין בדמיון מגורה באופן קיצוני".

המאורע הבלתי צפוי גרם להופמן לנסות על עצמו שלושה ימים מאוחר יותר את התרכובת מתוך השערה שהתחושות המסקרנות שחווה היו קשורות בצורה כלשהי לחומר. "תוך הקפדה על זהירות מירבית" נטל לעצמו הופמן את מה שחשב לכמות מזערית: "הכמות הקטנה ביותר ממנה אפשר היה לצפות להשפעה כלשהי". הכמות הזו הייתה 0.25 מיליגרם, בערך פי 5 מהכמות הנהוגה היום בטריפים הממוצעים שבהם מתנסי צרכני LSD בימינו.

ויש עוד הרבה מה לקרוא על הדוקטור הזה ועל החזון שלו לשימוש ב LSD.
קישור לפוסט: אופניים לרקיע – הספד לדר' אלברט הופמן (1906-2008)