הבלוג "עומדים בשער" נפתח אחרי שהפסקתי לנהל את הבלוגיה של תפוז ויצא לי לשמוע עליו בערך פעמיים. הפעם הראשונה היתה כאשר הכותבים המקוריים שלו החליטו להחשף והפעם השניה היתה לא מזמן כאשר התחוללה סערה בבלוגוספירה עקב התביעה של אתר ONE, הצעת אתר תפוז לשינוי חלק מהפוסטים והבחירה של ייגר (הכותב הנוכחי) לסגור את הבלוג עקב כך.
אני עוקב אחרי לא מעט בלוגים ויצא לי לקרוא המון פוסטים בנושא כאשר רובם נטו לצד אחד וחלקם הקטן יותר הציגו גישה שונה. יצא ואני מצדד דווקא בגישה שאומרת שתפוז בחרו נכון כאשר החליטו שהם לא יוכלו להגן משפטית על ייגר ועל הפוסטים שלו כל עוד הוא לא מזדהה ולא אומר להם מהיכן הוא השיג את הנתונים אותם פרסם בבלוג שלו.
אני עדיין עובד בתפוז, אבל אני לא חושב שהדעה שלי מושפעת מן העובדה הזאת. בכל מקרה יש גם אחרים שחושבים כמוני והנה אחד מהם. רונן דורפן כותב על המקרה ומכנה את הבלוג "גורם תקשורתי בלתי ראוי". הנה כמה מילים שהוא כתב על הפעילות של תפוז בפרשה.
כותב הבלוג מתלונן בפוסט הסיום שלו, במרומז, שאתר ”תפוז“ לא עמד מאחריו. האתר לא עמד מאחריו בצדק. לחברה שמספקת שירותי בלוגים יש תפקיד בדמוקרטיה. אספקת פלטפורמה טכנית למי שרוצים לנהל בלוג. כך מתנהלים רוב הבלוגים, למרות שלא הבלוג בו אתם קוראים. אם תפוז ייאלצו להגן על כל אחד מאלפי הפוסטים שמתפרסמים שם כל שעה, הם ייאלצו להחזיק עורכים לעניין. ולמעשה יהפכו בעצמם לכלי תקשורת. והתוצאה של הדבר הזה היא שהם יתחילו לאשר בלוגים מסויימים ואחרים לו. ואז בעצם תעלם הפלטפורמה לבלוגים עצמאיים – כי שום גורם כלכלי לא ירצה לספק אותה – והדמוקרטיה תפגע. ייגר מצפה מתפוז למלא תפקיד שאסור שימלאו. כי אם ימלאו אותו לא יוכלו למלא את תפקידם האמיתי.
כותב הבלוג מצפה מהם (אולי) לגבות אותו – כפי שלמשל עיתון מגבה עיתונאי. אבל עיתון מגבה עיתונאי בשני תנאים: הראשון הוא שהעיתונאי עובד מול עורך שמאשר את התכנים. השני הוא שהעיתון עובד מול חברת ביטוח שמבטחת אותו מול תביעות דיבה. המבנה הזה יוצר, לפחות בתיאוריה, עיתונות אחראית למעשיה. מצד אחד העיתונאי עובד בשקט נפשי כי תביעת דיבה לא תחסל אותו כלכלית. מצד שני העיתון מבצע בדיקות רציניות של עובדות בכדי להגן על עצמו מפני תביעות. זהו ריסון נחוץ על עבודת העיתונות.
אם הכותב רוצה גוף שיגבה אותו שיילך לעבוד בעיתון. ייתכן שהעיתון יאפשר לו לעבוד בעילום שם – כמו המדור ”ציפורה“ או מדורי רכילות אחרים. אבל למי שרואה את עצמו נפגע מהדברים – יש כתובת.
בסופו של דבר, לדעתי, זה הכל עניין של לעמוד מאחורי הדברים שלך כמו שאתה ולא באופן אנונימי.
קישור לפוסט: על סגירת הבלוג ROSK