אני זוכר איך בתחילת דרכי ברשת שמרתי על זהותי בסוד. השתדלתי לא לכתוב בשום מקום את פרטי המזהים החל משם מלא וכלה בדרכים ליצירת קשר. האנונימיות שיחקה תפקיד כל כך גדול עד שבעצם יצרתי לעצמי זהות נפרדת שלא היתה קשורה אלי בשום צורה שהיא.
עברו השנים והחשש לפרטיות גז כלא היה. השם המלא שלי כמו גם פרטי מופיעים קבל עם וגוגל לכל מי שרוצה לחפש. אני לא היחיד שאיבד את החשש מחשיפה, רבים ממכרי גם הם פעילים וחשופים לחלוטין ברשת.
כשקראתי את הפוסט של אמנון כרמל על פרטיות, החשש הישן צף ועלה על פני השטח.
לפני זמן מה נודע לי כי אחד האנשים שאיתם למדתי באוניברסיטה מואשם בצילום נשים בזמן ששכב אתן והעלאה של התמונות לאינטרנט. המעשה הנפשע הזה ראוי לכל צורה של גינוי ללא ספק, ומעלה נקודות מעניינות בפני עצמו אודות הפרטיות בעולם המקוון, אבל הוא גם העלה בראשי דילמה מוסרית מעניינת אודות מקומה של מערכת המשפט והצדק בעידן האינפורמציה כמו גם ניסיון לחזות כיצד תראה הפרטיות שלנו בעתיד.
לבחור שהואשם, נקרא לו "ל`", נפתח כמובן תיק במשטרה, הוא הובל למשפט ונמצא כעת במעצר בית. סביר להניח שהוא גם יבלה זמן מה בכלא והרי לשם כך קיימת מערכת המשפט. עד לפני שנים לא רבות, אחרי תקופת המאסר יכול היה אדם לחזור לתלם ולהפוך שוב לחלק מהחברה תוך שהוא משאיר את פשעי העבר מאחוריו לאחר ששילם את המחיר. אלא שבעולם הדיגיטלי של היום נידון אותו אדם לאות קין שילווה אותו שנים רבות ואולי גם עד סוף חייו ולאחר מכן.
אותו אות קין הוא הזיכרון הכמעט אינסופי של מנועי החיפוש כדוגמת גוגל. בעקבות לכידתו של ל`, פרסמו אתרי אינטרנט רבים כולל אתרי חדשות, אתרים מקומיים ואפילו אתר המשטרה את הסיפור עם שמו המלא ובמקרים מסוימים פורסמה גם תמונתו. בעולם שבו מריצים חיפוש בגוגל לפני כל פגישה ראשונה, פגישת עסקים, ראיון עבודה וגם סתם על מכרים וחברים, פרשיה מלוכלכת שכזו לא תישכח ותחזור להתנקם באותו בחור שוב ושוב גם בעתיד הרחוק ואולי אפילו בצאצאיו (אם יהיו כאלה).
אמנון ממשיך ומתאר את הבעייתיות בזכרונם הארוך של מנועי החיפוש, על הקלות ההולכת וגוברת של הגישה לאותו זכרון ועל העתיד של איסוף הנתונים.
בסופו של דבר אינני מתבייש באף אחת מפעולותי, אז הטבעתי את החשש שעורר בי הפוסט הזה ואני אמשיך לתחזק את זהותי הרשתית. מצד שני, לכו תדעו את מה לא תרצו לזכור בעתיד…
קישור לפוסט: פרטיות בעולם הווירטואלי