נפגשנו לראשונה כשעבדתי באורנג`. זה היה לקראת סוף השנה השניה שלי בחברה, ואני בדיוק יצאתי להפסקת צהריים. באותם ימים ערכה החברה מכירת חיסול לעובדים לקראת השנה החדשה ודוכני מכירה היו מוצבים בכל רחבי הבניין. לא הייתי רעב אז ויתרתי על הארוחה ופשוט הסתובבתי לי בין הדוכנים ואז ראיתי אותה – את המטרייה הכפולה המדהימה ביותר בעולם.
המטריה הזאת היתה שונה מכל מטריה אחרת שראיתי. הידית היחידה שלה התפצלה באמצע הדרך לשני מוטות נפרדים. בקצהו של כל אחד מהמוטות נפרשה לה יריעה של בד מטריות (אין לי מושג איך קוראים לבד שממנו מכינים את המטריות) מה שיצר מיסוך מדהים שיכול להגן על כל אחד מפני הגשם.
המטריה הכפולה שלי, הגנה עלי בשעות הקשות ביותר. היא היתה איכותית והצליחה לעמוד גם בסערות הקשות ביותר. אני זוכר את עצמי הולך בגשם ומגחך תוך שאני עובד שלושה אנשים שונים שמנסים להפוך את המטריות שלהם בחזרה לאחר משב רוח שובב. תמיד חשבתי לעצמי שזה מה שקורה כשקונים מטריות לא איכותיות רק בגלל שהן זולות.
ולא רק אותי היא ליוותה בזמנים הקשים, גם חברות וחברים שלי תפסו מחסה תחתיה כאשר הגשם הפתיע אותם ואני הייתי בסביבה. באחת הפעמים היא הצליחה להגן על שלושה אנשים בו זמנית. אין ספק, מטריה איכותית.
5 שנים תמימות החזיקה המטריה שלי מעמד, ולפני כמה ימים זה נגמר. הייתי בדרכי חזרה מהעבודה כשהתחיל לרדת טפטוף קל שבמהרה התחזק לגשם כבד. הרוח שנשבה היתה בינונית וידעתי שהמטריה שלי יכולה לעמוד בזה בלי בעיות, אז פתחתי אותה. בצומת שלפני הכניסה לרחוב שלי ראיתי אדם עומד עם מטריה הפוכה ומנסה להפוך אותה בחזרה. הגעתי לצומת וחייכתי לעצמי.
הדבר הבא שאני זוכר הוא שאני נמשך בכוח לכיוון הכביש ומנסה בכל כוחי למנוע מהמטריה להיתלש לי מהידיים. הצלחתי, היא לא נתלשה לי מהידיים, אבל אותו משב רוח רצחני הצליח להפוך את המטרייה שלי ושבור לי את החלקים העדינים שהחזיקו את הבד במקומו.
הבטתי בפרפורי הגסיסה של המטריה בחוסר אמון. 5 שנים תמימות היא החזיקה מעמד ולא נכנעה ואז ברגע אחד הכל השתנה.
לזכותה של המטריה יש לציין שלמרות השברים הקשים היא הצליחה להגן עלי בשאר הדרך אל הבית, שם היא נחה על משכבה בשלום. אני רוחש למטריה הזאת כבוד רב מדי, ואני לא יכול לזרוק אותה סתם כך. ככל הנראה אני אמצא מקום כלשהו על הקיר הלבן שלי ואתלה אותה לתזכורת, שם היא תנוח על משכבה בשלום. יהי זכרה ברוך.
ניסית פעם ללכת עם מטריה בירושלים?
לא היתה מטריה ששרדה את החוויה. בהתחלה עוד ניסיתי, אבל כבר 6-7 שנים ויתרתי
באמת עברת מאורגנג` לתפוז? D-: מגניב
גם אני בחיים לא ראיתי מטריה כזו!!
ענקקקק
🙂
ואני כבר חשבתי…
היי, אל תאשים אותי
הרוח הזאת באה אלי בהפתעה, מאחורי הגב. היא היתה כל כך שקטה… אף אחד לא היה יכול להבחין בה בזמן.
תודהההה
זה טוב שחשבת
בכלל חשוב לא להפסיק לחשוב P-:
בוא לפה ואחרי גשם אחד נראה אותך
שבוע טוב
להיות סמרטוט… זה מזכיר נשכחות…
אני חושב שזה היה בין 96 ל 98… היה אז סופות גשמים בארץ… לא יודע אם אתה זוכר אבל אז בתקופה ההיא היו ערים שנהיו לבנות מרוב ברד… אז הגעתי לעבודה ספוג כמו סמרטוט בלי אזור אחד שלא ספוג… נעלתי את המשרד והחלפתי בגדים שהבאתי בשקית :-D
ויפה שעה אחת קודם.
גם אני מת על להירטב בגשם
אבל לא בכל גשם. כשיש סערה והטיפות ממש כואבות או כשאני צריך להגיע לעבודה ולא נעים להיראות שם כמו סמרטוט, אני מעדיף ללכת עם מטריה.
במילים אחרות
היית מטביע אותו ואח"כ מטריד אותו מינית…
אני אקום מדמה!
אם אני רק אמצא שוב את הרוח הזאת שעשתה לה את זה אני לא יודע מה אני אעשה לה… P-:
זו היתה רוח שטנית
כן כן…
אני ג`ינג`י שעבר באורנג` וחטף על זה בדיחות ואח"כ עבר לתפוז רק כדי לחטוף עוד P-:
לא ניסיתי
באופן כללי אני מתרחק מהאזור… לא מרגיש טוב בירושלים. אבל ע"פ הרוחות שסיפרו לי עליהם, לא הייתי מעמיד את המטריה שלי במבחן שם.
קשה למצוא מטריה שכזאת
רק חברות כמו אורנג` מצליחות לייבא דברים מוזרים ואיכותיים כאלה.
שום דבר חדש…
עכשיו אני אלך בגשם ללא כיסוי ראש ואתן לבכיים של השמיים להכות בי כאות לכך שמטרייתי האהובה איננה.
יש לי חולצה שכזו
אני קורא לה חולצת "מוקי" על שם הכלב של השותפה שלי לשעבר. היא תמיד היתה גדולה עלי בהרבה. גדולה ברמה כזאת שהשרוולים היו ארוכים יותר מהזרועות שלי ומתדלדלים באופן שחירפן את מוקי החמוד. מאחר והיא לא היתה מתאימה ליציאה החוצה נהגתי לישון איתה ובימים בהם לא יצאתי החוצה, גם הסתובבתי איתה בבית. באותם ימים נהגתי גם לשגע את מוקי המסכן ולסנוט בו עם קצות השרוולים.
רק בגלל הרוח…
ייקח לי זמן להתגבר על אובדנה של המטריה הכפולה. עד אז אלך לי בגשם אבל ורטוב ראש…
מטריה… וואי… שנים!
לא נגעתי במטריה, אני פשוט אוהב את הגשם שאני מעדיף להיות סמרטוט! :-D
לי הייתה מטרייה בגן חובה
שהיה לה כזה פרצוף חמוד על הידית.
ולמה היא נכנעה?
בגלל היהירות של הבעלים שלה שאפילו לא ניסה להגן עליה מפני הרוחות העזות.
השם יקום דמה.
זה מה שנקרא "רוחות של שינוי"
בחיים לא נתקלתי במטריה כזו
מדהים שבכלל מצאת אחת כזאת, נסה לחפש כזאת אחרת..
עם כל הצער על הפרידה ממנה
טוב מדי פעם להתרענן במשהו חדש, זה טווב לנשמה
יש דברים שנאגרו במהלך השנים
ומותירים אחרים איזשהו זיכרון, עד שמבינים שזמן המחייה שלהם פג. הייתה לי גם מטרייה קטנה וקומפקטית שקניתי בניו יורק ונכנסה לתיק. לפני שנתיים באחד מימי הגשם שהיו. היא התמוטטה בזרועותיי, מקופלת, פרפרה כמו תינוקת. ואני ניסיתי ליישר את הברזלים שהתעקמו. ונדמה כאילו היא הביטה בי כמצפה למושיע, אבל כבר לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלזרוק אותה לפח.
כנראה שהרוח רומזת לך
שאתה צריך אחת חדשה והישנה כבר זקנה וכואבים לה הפרקים