יש לי בבית תעודה שאומרת שאני קופירייטר. מעולם לא עבדתי כקופירייטר (בהגדרה) אבל סיימתי את הקורס של תרצה גרנות (זהירות פרסומת סמויה) בהצלחה, והשתתפתי בישיבות קריאייטיב רבות בתפוז. יצא לי לעבוד עם לא מעט ארט-דיירקטורים… מה זאת אומרת "מה זה?", ארט דיירקטורים! האלה שיושבים עם הקופירייטרים וחושבים איתם כיצד לפצח את הבריף… טוב בסדר, אני אגיד גרפיקאים.
מירון ששון מ-Y&R מתאכזב מהעובדה שאף אחד לא מכיר את המקצוע שלו
אני באמת מנסה להבין איפה טעו אבות אבותי. אותם ארטים מהפיסקה הראשונה, שכאשר הם ראו את הקופים שלהם דוהרים קדימה והם נשארו באלמוניות, איך הם לא קמו וזעקו – "לא עוד!" איך הם לא חשבו שהעולם צריך לדעת?! שהאמת חייבת לצאת לאור! ועכשיו כשאנחנו כבר כמעט עשרים שנה אחרי "שירת הסירנה" ושלוש שנים אחרי "אסתי המכוערת", אנחנו צריכים להשלים עוולות של שנים.
רבים שואלים אותי, מה העניין? יש עוד מקצועות שלאף אחד אין מושג מה הם. או, אז אני אסביר. הבעיה העיקרית היא שאני כל היום יושב בחדר עם מישהו שרגע אחרי שפיצחנו יחד את הרעיון, הוא משרבט איזה משפט בכתב יד (שנראה שרכש מרופא – יד ראשונה) ואילו אני מתחיל את התיזוז שלי.
במקרה הטוב, אני מכניס את הבריף לערימה בסטודיו וצריך להתחיל להסביר לביצועיסט מה לעשות, לראות מה יצא ואז לקחת את הבריף לידיים שלי ולשפץ אותו.
במקרה הפחות טוב – ערימת הבריפים בסטודיו עולה על גדותיה, אני יושב לי לבד מול המק ועובד, כשבזוית העין אני רואה את הקופי שלי מסיים לצפות ב"מייל היומי למחלקה" ומתחיל לבדוק הודעות חדשות בפייסבוק.
ואז, בסוף היום, הקופי יילך לדייט עם מישהי, שתשאל אותו "אז במה אתה עובד?", הוא יענה לה, והיא תבין מייד. (ואז היא כמובן תשאל בקול מתחנחן: “וואוו, איזו פרסומת שלך אני מכירה?!). ואילו אני אצטרך לחזור על הגימגום "מכירה… קופירייטר… חזותי… חושבים יחד על הרעיון…".
לכל הארטים שקוראים את הפוסט הזה, הצטרפו למירון והתחילו במהפכה. מגיע לעולם להכיר אתכם… רק תפתרו קודם את הבעיה שהוא מעלה בסוף הפוסט.
קישור לפוסט: אה, אז תגיד גרפיקאי…
Copy Goes Here (דרך כאן)
תודה, כבר קראתי את הפוסט של עומר וראיתי את הסרטון 🙂