ראשית כל אני רוצה להמליץ לכל מי שקורא כאן על הבלוג המצויין של המורים – בלוג מורים. מקור בלתי נדלה של מאמרים ודעות בנוגע למאבק שמשפיע על כל המדינה. נחמד לראות מאבק שמתנהל גם על גבי בלוג עצמאי.
איפה עוד יכול אבי גרוסמן להגיב לטורו של יאיר לפיד בלי שיקצצו לו 80% מהטקסט?
ונעבור לסיבה הכלכלית, וכאן, ברשותך וידוי קטן. אני מורה חדש במערכת, שנה שנייה בהוראה. כדי להצליח לקיים את עצמי בכבוד, פחות או יותר, אני עובד בעוד שתי עבודות מלבד ההוראה. יוצא שברוב הימים, ברגע שמסתיימים השיעורים שאני מלמד בבית הספר, אני רץ כל עוד רוחי בי כדי להספיק להגיע לעבודותיי הנוספות. כיצד, אם כן, לדעתך, אני אמור למצוא את הזמן להיפגש עם אותו ילד ? האם אני אמור להסתכן בפיטורים מעבודתי הנוספת, בה אני מחזיק כי אין לי שום אפשרות להתפרנס מההוראה לבדה, כדי להתייחס לאותו ילד ? הצדקנים והטהרנים שבינינו ודאי יגידו שכן, כיוון שהחינוך הוא עבודה אינסופית וכו' וכו'. אמת ויציב, אבל גם המורה צריך לאכול מדי פעם.
קישור לפוסט: תגובה לטור "הכי גרוע בכיתה" של יאיר לפיד // אבי גרוסמן (מורה להיסטוריה של עם ישראל)
מה הייתם עושים אם היו נותנים לכם להיות שר/ת החינוך? דובי כבר יודע…
עכשיו שקיבלתי על עצמי את משרת שר החינוך, כדאי אולי לדון קצת במה המטרות שראוי בעיני להציב עבורי לקדנציה הקרובה. קודם כל, אבל, עדיף שאני אגיד מה לא יהווה מטרה עבורי: אני לא מעוניין לנסות להעלות את אחוז הזכאים לתעודת בגרות. הצבת מטרה כזו היא בחירה בדרך הקלה של התמקדות בכלי המדידה (בחינות הבגרות) ולא בדבר שרוצים למדוד (השכלה). אם המטרה היא להעלות את מספר הזכאים ואין בילתה, הדבר המתבקש הוא לבצע מניפולציה בכלי המדידה וגמרנו. נעשה את הבחינות קלות יותר בצורה כלשהי, ובקלי קלות נעלה את אחוזי ההצלחה בעוד 5-10 אחוזים. יופי.
אז מה כן? המטרה שלי כשר חינוך היא לשפר את סיכוייו של כל תלמיד להשיג את ציון הבגרות הגבוה ביותר שהוא מסוגל להגיע אליו. זו, כמובן, מטרה קצת יותר בעייתית. לא רק בגלל שהרבה יותר קשה להצליח להשיג אותה, אלא בעיקר משום שקשה מאוד למדוד אותה. היא מתייחסת למשהו מאוד סובייקטיבי: “ציון הבגרות הגבוה ביותר שתלמיד X יכול להגיע אליו” זה דבר מאוד ערטילאי, עם יותר מדי סיכון לפרשנות טאוטולוגית שלו. איך, אם כן, אני מציע למדוד את הצלחתי?
קישור לפוסט: פוסט ראשון
זוכרים את מקרה קפה-דה-מרקר שלא הסכימו שהגולשים שלהם ישתמשו בתמוננות מאויירות או ישימו כל תמונה שהיא מלבד התמונה האמיתית? מסתבר שגם פייסבוק מאוד לחוצים בעניין הזהות האמיתית והם חסמו את שרון. למה? כנראה משהו שקשור לפוסט הבא…
סיפורנו המוזר החל לפני כשלושה שבועות, עת יהונתן שלח לי לינק לפרופיל הפייסבוק של נינט טייב.
תהינו קלות האם הוא אמיתי או לא, וצחקנו על זה למשך מספר דקות. למחרת חיפשתי שוב את נינט, וגיליתי שיש שתי נינט.
האם מישהי מבין שתי הנינטיות האלה אמיתית? איש אינו יודע. לאיש לא ממש אכפת כנראה.
העיקר שיש להן מאות חברים (לאחת מן הנינטיות יש מעל אלף חברים, האמת).
אגב, אחת הנינטיות האולי-פיקטיביות נמצאת במערכת יחסים עם יודה לוי האולי-פיקטיבי. השניה לא.מכאן עלה הרעיון הדבילי של יצירת פרופיל פייסבוק פיקטיבי עבור סלב אמיתי לחלוטין.
בחרתי בקפידה תמונה סקסית ומטופשת במיוחד של אותו סלב צעיר ונאה (אך כזו שאף אדם שפוי בנפשו לא ישתמש בה לייצוגו בפרופיל האישי שלו), הזנתי פרטים מינימליים אודותיו (יום הולדת, אתר אינטרנט), ודאגנו לצרף אותו לרשת הישראלית ולכמה קבוצות פופולריות שנראה שכ-ו-ל-ם חברים בהן.
בפוסטים מאוחרים יותר שרון מעלה חשדות לגבי המדליף. אותי דווקא מעניין יותר כמה אנשים נחסמו מפייסבוק בעקבות התחזות… וכמה לא.
קישור לפוסט: on the internet, no one knows you're not a god
לסיום, אני מעוניין להצטרף לקריאתו הנרגשת של ישי למסעדות – אל תתקמצנו עלינו. ישי נותן לכם כמה טיפים:
נסו להיראות נדיבים
זה בעצם ההמשך של "אל תתקמצנו". למסעדות יש אינספור אפשרויות איך להיראות נדיבים ומכניסי-אורחים במינימום השקעה. למשל, כמה מאזטים קלילים על השולחן. למשל, קנקן מים קרירים, בלי שצריך לבקש, בעיקר בימי הקיץ.אל תזלזלו בנו
היינו ב"עד העצם" בהרצליה. הזמנו מקומות מראש. קיבלנו את מה שאי אפשר להגדירו אלא כ"השולחן בעל המיקום הגרוע ביותר בתולדות המסעדנות" – באמצע המעבר, מגשים ומרפקים נחבטים בראש, לקוחות מחככים בך את ישבנם בזמן שהם נדחקים לעבר היציאה. קשה לתאר עד כמה מטומטם צריך להיות בשביל למקם שם שולחן. ביקשנו לעבור, אלא מה.
מילא היינו לקוחות מזדמנים, אבל למען השם, הזמנו מקומות 24 שעות מראש! אם זה מה שמקבלים כשמזמינים מראש, אני לא רוצה לשער אפילו מה מקבל מי שסתם החליט להגיע בספונטניות. בעצם, עם ההגיון הזה, הוא בטח מקבל חדר פרטי עם שלושה מלצרים אישיים.
קישור לפוסט: טיפים
תודה על ההמלצה אורי 🙂
טל.