בבית הספר היסודי-תיכון, כשכולם היו הולכים בערב למסיבות כיתה או שהיו נפגשים בחוץ לאיזה יציאה נחמדה, נהגתי להסתגר בחדרי עם אחד מספרי הפנטזיה החביבים עלי ולגמוע מילים. לא הצלחתי להבין איך כולם נהנים מכל הרעש וההמולה ולמה הם רוצים להיות ביחד אחרי שהם היו ביחד במשך כל הבוקר. היום כולם הולכים לרשתות החברתיות, מעדכנים מה הם עושים בכל דקה ומחליפים ביניהם אפליקציות. אני מרגיש כאילו חזרתי לילדות.
תסבירו לי בבקשה מה כל כך טוב ברשתות חברתיות. מה הכוח הזה שמושך אנשים לכתוב את הפרטים שלהם בכל מקום ולאסוף עוד ועוד חברים שהם מכירים מהמציאות הלא וירטואלית (וגם כאלה שלא). זה לא שלא ניסיתי להבין, אפילו נרשמתי לכמה מהן, אבל תמיד השתעממתי והפסקתי לבקר אחרי כניסה או שתיים.
אני זוכר שאחד המכרים שלי סיפר לי על פייסבוק. "זו רשת חברתית מדהימה" הוא אמר לי. "כבר ניסיתי רשתות חברתיות" הגבתי "אני לא מתלהב מהשטות הזאת של לאסוף רשימות של חברים, זה לא בשבילי". "אתה לא מבין" הוא הגיב "הרשת הזאת שונה לגמרי. בפייסבוק אתה יכול גם להוסיף אפליקציות וזה מעדכן אותך כל הזמן מה החברים שלך עושים ועוד המון דברים".
כאשר נרשמתי לפייסבוק לפני יומיים הייתי מלא תקוות. איכשהו במהלך השבוע שעבר מאז השיחה שלנו שכנעתי את עצמי שזו באמת רשת שונה ושאולי הפעם זה יהיה אחרת. פתחתי לעצמי יוזר ומילאתי את הפרטים שלי. התלהבתי מהעובדה שהוא מציע לי להוסיף חברים ע"פ מקום העבודה. נהניתי מכך שבתוך יום וחצי מצאתי לעצמי כ 20 חברים שאני מכיר מהחיים האמיתיים. נהניתי להוסיף כמה תמונות לפרופיל שלי ובאופן כללי הרגשתי שבאמת יש השקעה. רק מה? שם זה נגמר.
בפעם השניה שנכנסתי עוד התלהבתי מכך שאנשים שאני מכיר פונים אלי עם הצעות חברות, אבל לא הבנתי למה אנשים מזמינים אותי להתקין תוספים שבהם אני כותב מה המוזיקה האהובה עלי, למה אני צריך למלא סקרים משעממים שהחברים שלי שולחים לי ומה לעזאזל עושים כאן חוץ מלשלוח poking אחד לשני ולקרוא כמה האחרים עייפים/רעבים/כרגע קמו מהשינה/מחרבנים.
נכנסתי לפייסבוק שלוש פעמים בסה"כ. בפעם השלישית לא ביצעתי שום פעולה ורק צפיתי בפיד החדשות שסיפר לי מה כל אחד מהחברים שלי עשה מאז שהלכתי. משעמם.
הרשתות החברתיות הפכו למעין בלוגים קהילתיים לאנשים שלא רוצים להתאמץ. הם יכולים להתקין ווידג'טים מגניבים, לכל אחד יש עמוד אודות חביב, אבל הם לא באמת מתאמצים לספר לי מה הם עושים בצורה מעניינת, המערכת מעדכנת אותי במקומם.
אני בד"כ שמח להשתמש בטכנולוגיות חדשות שעוזרות לי להתעדכן במה שמעניין אותי, אבל אני מרגיש שהמקומות שהרשת מכוונת אליהם (טוויטר, פייסבוק וכאלה) מעדכנים יותר מדי, ומעדכנים פחות מדי. לא מעניין אותי לדעת שהחבר שלי רמי בדיוק קורא עיתון, אבל אם החברה שלי גיתית מתכוננת לחתונה אני מעוניין לדעת עוד פרטים. רק מה? לגיתית אין כוח לכתוב פוסט שלם, היא מסתפקת בטוויטר.
אז תעזבו אותי מרשתות חברתיות, אני כנראה לא חברתי מספיק בשבילהם. אני אדבוק בבלוגרים האמיתיים.
רשומה מצויינת, יש משהו במה שאתה כותב בנוגע לרשתות חברתיות למרות שזה דיי חביב, אבל אתה יודע גם בבלוגים
אפשר להוסיף תוספים של כל מיני.
צציק, גמר חתימה טובה ושנה טובה
נכון, גם בבלוגים יש ווידג'טים, אבל בבלוגים התוכן הוא מה שחשוב בניגוד לרשתות החברתיות שם הם מתעסקים בווידג'טים בכל רגע נתון, וכמעט כל ווידג'ט נועד על מנת ליצור בסופו של דבר תוכן ברמה של טוויטר.
אתה יודע כמה זמן לוקח לי לתחזק את החברויות הללו ?
במייספייס בפייסבוק בקפה. אני עייף מכל הצעת החברויות הללו.
שי
אני דווקא דיי מזדהה איתך.
אם מדובר על הפעילות החברתית בתיכון (כמי שעוד תקוע שם), ואם בפעילות ובעניין שאתה מוצא ברשתות חברתיות כמו פייסבוק.
כמו שבתיכון יש תמיד את אלו שימצאו עניין לצאת לבלות במסיבות ונהנים מהרעש וההמולה שציינת – תמיד יהיו את אותם האנשים שיהנו מזה גם באינטרנט.
אני לא מת על רשתות חברתיות מהסוג הזה, אבל אני כן מבין את הצורך והעניין שאנשים אחרים מוצאים בזה. אבל, מה שכן אני רוצה לשאול אותך – עזוב פייסבוק, מה עם רשתות חברתיות אחרות? אני יותר אוהב את אלו שמתמחות בתחום מסויים (ולא באנשים או בעצמי), למשל תמונות. פליקר הוא בעצם רשת חברתית הסובבת סביב תמונות. האם גם בזה אתה לא מוצא עניין?
אז קח לעצמך קצת מנוחה. אני אישית לא רואה את עצמי מתקרב שוב לרשתות החברתיות האלה. גם ככה נאלצתי להחליף את האימייל שלי בקפה דה-מרקר בגלל שכל הזמן אנשים שלחו לי הזמנות לקרוא את הפוסטים שלהם.
כנ"ל, אין לי כל בעיה עם פליקר למשל. זה שירות להעלאת תמונות שהתפתח כדי להתאים את עצמו לדרישות הגולשים. הוא אמנם חברתי יותר, אבל ביסודו הוא עדיין שירות להעלאת תמונות לרשת.
אני עדיין לא יודע מה זה פייסבוק . קראתי על זה באינטרנט רק לפני מספר ימים (בעצם מכמה מקורות שונים).
נכנסתי ולא היה לי כוח להרשם . מעניין אם זה באמת מתיש כמו שכתבת . אולי זה לצעירים יותר ?
באמת . מפחיד אותי לחשוב , שהעתיד לא ידוע (מבחינתי לפחות) מבחינת מה שהאינטרנט עוד יכול להציע ,
ובסוף כבר נשארנו , ונשאר מאחור (ככל שאנחנו מזדקנים).
אני נורא מסכימה…
נכנסתי לפייסבוק כי ידיד שלי ביקש ממש יפה, פתחתי יוזר, ו… כלום.
אחרי כמה שבועות מישהו מהטכניון עשה את ההצלבה בין הכינוי שלי והשם שלי, והוסיף אותי. חודש אחר כך אני עדיין עם 4 או 5 חברים, כי זה פשוט לא מעניין.
ובכלל, זו נראית לי התמכרות לא בריאה. ברגע שאתה מתמכר ללשלוח בירות ומתנות לחברים שלך באינטרנט, למלא שאלונים מטופשים ולתקשר ככה, אתה לא יכול להפסיק, וזה ישאב לך כל כך הרבה מהזמן הפנוי שתשכח שאתה מכיר את החברים שאלה גם במציאות…
וואו, הוצאת לי את המילים מהפה. ברצינות! אמנם לא כתבתי, אבל אמרתי, ממש את המילים האלה וממש באותו שבוע בו כתבת אותן (ורק עכשיו קראתי).
פתחו אצלנו בארגון אפליקציה דמויית פייסבוק. יש סביבה הייפ גדול. כולם נורא מתרגשים. ואני מרגישה כמו שהרגשתי בתיכון – שרק אני לא מבינה ממה כולם נהנים. רק אני לא מצליחה להבין את הקודים הסודיים שכנראה יש שם, אחרת אני פשוט לא רואה מה קורה…
נכון לעכשיו אני עדיין סבורה שמדובר בהבדלים בין אנשים, שיש אנשים שזה מתאים להם, ויש אנשים שלא. אולי אנשים "שיש להם את זה" ואנשים שלא. ואולי אנשים שזקוקים לזה, ואנשים שלא.
אני לא יודע אם זה מתאים דווקא לצעירים יותר כי אני יודע שיש שם גם לא מעט מבוגרים. אני טוען שצריך לנסות כל דבר כל עוד זה לא מונע ממך לנסות דבר אחר. ניסיתי ולא אהבתי, אולי אתה תאהב.
אני חושב שיש לי כבר איזה 20 חברים. עזבתי כשהיו לי 10 ומאז אני מקבל מדי פעם עוד הצעות "חברות" למייל.
לא כל כך מסכים איתך בנוגע להתמכרות. אם אנשים אוהבים את זה, אין שום סיבה שלא ישתמשו בזה במהלך היום בדיוק כמו שאנשים שאוהבים לקרוא קוראים במהלך היום ואנשים שאוהבים לשחק בחוץ משחקים בחוץ…
מסכים איתך. יש אנשים שזקוקים למערת הזאת כדי להרגיש שהם שומרים על קשר או כדי להעביר את הזמן. אני לעומת זאת חש שזה שטחי מדי בשבילי…
אולי בעתיד. לפי הגורל . אם זה יקרה . אצטרך לפנות זמן אינטנרט ולהשקיע פחות בתפוז:)
אהבתי את הפוסט
תודה 🙂