לפני זמן מה קיבלתי בדואר מעטפת חופש. מעטפה כזאת שרבים מאיתנו מקבלים מדי שנה-שנתיים. מעטפה שגורמת לנו לעזוב את העבודה היומיומית ואת השגרה השוחקת וללכת למקומות נידחים. המעטפה הזאת גרמה לי לנסוע ב 14 קילומטר של דרך כורכר שאף אוטובוס לא מוכן לעלות עליה, לחיות עם קבוצה של אנשים שבשבילם המקום ההוא אינו חופש אלא החיים ולאכול מאכלים שביומיום לא הייתי מוכן אפילו להסתכל עליהם.
כבר שנתיים שלא קראו לי למילואים והתחלתי לחשוב ששכחו ממני. אחרי הכל התפקיד שלי הורחב בשבע השנים שעברו מאז השירות ועקב כך אני מוסמך לבצע רק חצי ממנו אם לא פחות. אך נראה שזה לא מפריע להם לקרוא לי ל-3 ימי אימונים ולשחרר אותי אחרי יום וחצי מאחר ואין יותר מדי דברים שאני יכול להתאמן עליהם.
מבט הפליאה על פניהם של החיילים כאשר הם מבינים שאני נהנה להגיע לשם מצחיק אותי בכל פעם מחדש. קשה להם להבין שמה שבעבורם הוא שגרה שוחקת, בשבילי הוא חופש מכל הדברים המעצבנים של העולם הזה. חופש מהלימודים, חופש מהעבודה, חופש מהציפיות של כולם וחופש מהמחשבות על חופש. זו פינה קטנה של היקום שבה החיים הם הכי קלים שיש. מקום שבו לא צריך לחשוב ומספיק רק לבצע.
אני זוכר איך שזה שיגע אותי בתור חייל. 3 שנים שלמות של מילוי פקודות שחלקן הגדול חסרות הגיון. אני זוכר איך בתחילת הדרך צעקתי וזעקתי ואיך בסופה שתקתי ורק חיכיתי לסוף. לא האמנתי שיגיע היום שבו אשמח לחזור לשם, אבל זה קרה, וכל עוד זו רק חופשה של מספר ימים אני מצליח אפילו להנות מחוסר המחשבה הזה.
מתי יזמינו אותי ליותר מיום וחצי?
כן, העובדים שלי מאוד אוהבים את
המילאוים, הם טוענים שככה הם מגיעים לנירוונה…לך תדע…
עדיין יש שם שביל עפר? זה לא יאומן!!
הבסיס הכי נידח בארץ, רשמית.
אפשר לסדר לך 28 יום אם תבקש
נזכרתי איך פעם קיבלתי חודש מילואים
בסוף היום שלפני המילואים פתאום מתחילים לחפור לי עם בעיות במשהו שכתבתי חודש או חודשיים קודם. ובסוף אמרו "טוב, יש לך מילואים מחר, לך הביתה תארוז תיק".
יש בזה משהו..
כשאתה רק צריך לבצע ולא לחשוב זה הכי חופש בעולם אה?
אתה צריך אשפוז.
אני מכיר כמה קליניקות צבאיות שישמחו לקבל אותך במלחמה הקרובה. רק תצטרך לחתום על נשק, לעבור איזה גדר חסרת משמעות, וללכת כמה קילומטרים, ואם יורים עליך, תתעלם ומקסימום תנסה לירות בחזרה. ומשם הטיפול עלינו!
הם צודקים
במילואים את מאבדת את המיינד. את מתרכזת רק בהווה ומפסיקה לחשוב על העתיד או העבר. בצורה הזאת את הופכת ללוח חלק ומוכנה לקבל את כל מה שהיקום מציע לך… שזה אוכל מגעיל, מיטות שבורות והרבה הרבה חול… אבל את מקבלת את זה באהבה.
בהחלט
זו היתה הפעם הראשונה במילואים שבאמת לא הכרתי אף אחד ממי שהיה שם… (בעצם היה מילואימניק אחד שהיה איש צוות במילואים הקודמים שלי)
אני לא כל כך בטוח
נראה לי שהם עדיין מקצצים במילואימניקים (במיוחד כאלה שמוסמכים רק לחצי מקצוע).
בהחלט כיף
חודש של ניתוק מהעבודה. ולחשוב שבצבא רק חיכינו לרגע שבו נוכל לעבוד כמו שצריך..
לא צריך מילואים בשביל זה
מספיק יום שבת אחד שבו מגדירים לעצמנו שאנחנו נשארים במיטה ולא יוצאים לשום מקום. פשוט יושנים, אוכלים וצופים בטלוויזיה. תאמין לי שזה יוצר חופש מהמוח… מנסיון.
רגע רגע…
המילואים שלי זה לשבת במרכז בקרה ממוזג (ברוב המקרים). אני לא הולך שם קילומטרים ובטח שלא יורים עלי (בעצם אולי יורים עלי טילים.. אבל זה עדיין לא קרה)