לא, זה לא עוד פוסט על טוקבקיסטים (לא שכתבתי כאן אחד כזה, אבל כתבתי כמה במקומות אחרים). מסתבר שגם לבלוגרים יש את הקטע הזה של להיות ראשונים, רק מזווית אחרת.
יהונתן קלינגר כותב שהוא ממש מבין את כתבי הפרינט. מהטקסט שהוא כתב נשמע שהוא ממש מקנא. מקנא בהם על כך שיש להם דדליין קבוע ועל כך שהם יכולים לכתוב טקסט במשך שעות רבות מבלי לדאוג לכך שהם יהיו אלו שיפרסמו את הטקסט ראשונים, גם ככה זה יתפרסם רק למחרת בבוקר.
זה מוביל אותי לתהיה, האם יש תחרות סמויה בין הבלוגרים? אני תמיד ראיתי את הבלוגוספירה כרשת חברתית/קהילתית של יצירה ושיתוף מידע. מאות בלוגרים כותבים מדי יום על הנושאים החמים מבלי להתחשב בעובדה שבלוגרים אחרים כותבים גם הם על אותו נושא ואולי אף מאותה זווית. אולי זה בגלל שהם לא באמת דואגים לסטטיסטיקות שלהם וכותבים רק על מנת להשמיע את דעתם. האם זה שונה בקרב הבלוגים העצמאיים?
ailaG התייחסה, בתגובתה ליהונתן, לקישור המופיע פעמים רבות בסוף טקסטים בבלוגים השונים – "גם XXX כבר כתב על זה". תמיד התייחסתי לכיתוב הנ"ל כאל חלק מהרצון לשתף אנשים בעוד מידע לגבי הנושא. אם בלוגרים נוספים כותבים על הנושא ייתכן שהוא באמת מעניין, וכדאי לי לידע את הקוראים שלי שיש עוד טקסטים בנושא. אך לאחרונה אני רואה את הלינק הזה כמעין הודאה באשמה – אני לא הייתי ראשון, XXX הקדים אותי.
אולי ירשנו את זה דווקא מהעיתונות המודפסת. את הרצון הבלתי נלאה הזה להשיג סקופים ולהיות הראשונים שמפרסמים את אותו המידע שאף אחד אחר עוד לא גילה. רק שכמו שיהונתן מתאר, במקרה של האינטרט מדובר במדיה שמתעדכנת ללא הרף ובכל דקה מישהו אחר עלול להקדים אותך עם אותו סקופ או עם פוסט זהה.
ואולי זה בגלל הכסף. בלוגרים עצמאיים רבים מרוויחים כמה אגורות על כל גולש שמקליק על אחת מהפרסומות המופיעות לצד הפוסט. ככל שמידע שאנחנו כותבים הוא יותר ראשוני, כך גדל הסיכוי שבלוגרים אחרים יקשרו אלינו כאשר ידברו על הנושא ושגוגל יתייחס אלינו כאשר גולשים יתורו אחר מילים קשורות. ככל שמקשרים אלינו יותר, כך מספר רב יותר של גולשים נכנס לבלוג והסיכוי לאיזשהו קליק על אחת הפרסומות גדל.
אפשר לדמות את הנושא לריצת מרתון עם אלפי משתתפים. המובילים מנסים בכל כוחם להקדים את האחרים, להגיע ראשונים, ולהראות שהם טובים יותר. ככל שהולכים אחורה ומביטים בקבוצות האיטיות יותר, מבינים שהם שם לא כדי לנצח, הם שם רק בשביל להנות מהחוויה, שהם יוכלו להגיד לעצמם "היינו שם, חווינו את זה, נהנינו". גם הראשונים נהנים מהחוויה, אבל חלק מהמקום שההנאה יכולה לתפוס, מתמלא ע"י ההשגיות והלחץ לנצח.
אני מניח שבכל תחום אי אפשר להמנע מתחרותיות מסויימת, וגם אני מוצא את עצמי משתתף בתחרות הזאת במקום טוב באמצע. למרות זאת, הייתי שמח אם היינו פועלים אך ורק ממניעים של שיתוף והנאה… אוטופיה?
אני לא חושב שזה תחרות בין הבלוגרים; התחרות מבחינתי היא "האם אני אסיים לכתוב על X לפני שהוא יורד מסדר היום?".
אני מוצא עצמי כותב עכשיו את המסמך המדובר, שיפורסם ביום א', תוך שאני מתעמק בו לכל כיוון ועובר כל מגבלת מילים שהייתי מעיז לתת לעצמי וחוקר את הנושא לעומקים ורבדים שלא הייתי מסוגל אם היתה מפורסמת ידיעה X בעיתון ביום ה' והייתי רוצה להגיב עליה בבלוג.
מצטער, פשוט כתבת "בלי צורך לפחד על האם כבר בלוגר אחר כתב על זה או מתי הוא יכתוב על זה" אז כבר פיתחתי על זה תאוריה שלמה… אני נוטה לעשות את זה.
השאלה האמיתית היא האם בעידן האינטרנט זה משנה אם כותבים משהו כאשר הוא עדיין על סדר היום?
אני מבין שזה משנה אם רוצים להגדיל את מספר הקוראים, או להרוויח יותר כסף. אבל אם לא מתייחסים לשיקולים הנ"ל, תאריך הכתיבה כלל לא משנה. הטקסט עדיין יהיה שם גם מחר ומחרתיים ובעוד שנה.
הקוראים הקבועים גם ככה יקראו, והרבה כאלה שלא קבועים יגיעו גם ככה ממנועי חיפוש למיניהם במהלך הזמן. זה לא כמו עיתון שיום למחרת כבר אי אפשר למצוא עותקים שלו בשום מקום.
ממש לא. אם אני מתייחס לנושא מסוים היום ולא מחר איכות השיחה עשויה לרדת, וזו הבעיה.
1. רשמית ביטלתי את ספאם קארמה. היא אוכלת יותר מדי תגובות טובות ואין לי גם ככה יותר מדי ספאם.
2. אני מבין למה אתה מתכוון, וזה גורם לי לחשוב קצת על כתיבה בבלוגים לעומת כתיבה בפורומים.
מבחינת איכות שיחה, אני מרגיש שהכתיבה בפורום מעודדת דיון יותר מכתיבה בבלוג. אני עוד צריך לחשוב על הסיבה שבגינה בלוגרים מעדיפים את ממשק הבלוג על ממשק הפורום.
אולי זה קשור לכך שהבלוג הוא שטח פרטי ונתון לשליטת הבלוגר בעוד הפורום הוא שטח ציבורי עם פחות שליטה.
אולי זה קשור לריכוזיות. הבלוגר מעדיף שכל התכנים שהוא כותב יימצאו במקום אחד, נוח ומובלט.
נראה לי כמו משהו שיהיה ראוי לפוסט משלו..
באותה הזדמנות תהרוג את התגובות המשורשרות גם. זה הורג את היכולת לקרוא ולכתוב תגובות, במיוחד כי אני לא יכול ללחות TAB+רווח כדי לשלוח תגובה
זה יכאב לי מדי… לקח לי הרבה זמן להתאים אותן לתבנית הזאת P-:
אני דווקא אף פעם לא הרגשתי תחרות מול בלוגרים אחרים, להיפך. אני חושבת שמרבית הבלוגרים הישראלים שנתקלתי בהם מקפידים לתת קרדיט.
זה בהחלט בגלל השליטה והריכוזיות, אין ספק.
בהחלט מקפידים לתת קרדיט, אין לי ספק בנוגע לאתיקה של רוב הבלוגרים. אני תוהה אם יש תחושה של החמצה כאשר כותבים משהו ומגלים שמישהו אחר הקדים אותך (בלי קשר לזה שמוסיפים הפניה אליו), או שחשים הנאה מכך שעוד בלוגרים מתעניינים/כותבים על הנושא.
אני יודע שבמקרים מסויימים אני חש החמצה כשאני מגלה שאני לא ראשון ובמקרים אחרים זה לא מפריע לי.
בהתחלה זה הטריד אותי. זה מה שכתבתי בפוסט לכבוד השנה של הפרדוקס: "ני לא עיתונאית ולכן אין טעם לדווח אם אין לי באמת מה לדווח. בחודשים הראשונים בהם כתבתי ניסיתי לכתוב פוסטים ש”מדווחים” או מספרים וסוקרים שירותים לפני כולם. החלטתי להפסיק ולנסות – אני לא חושבת שדיווח הוא לצרף לינק שמצאתי כי התעוררתי ופתחתי את קורא ה-RSS לפני כולם. אם זה מפורסם באתרים הגדולים כולם יידעו את זה גם כך בלעדיי. אז מזמן מזמן, ירדתי מהנסיונות לפרוץ עם סקופים ואפילו גיליתי שאני עושה בדיוק את ההפך." (http://www.my-paradox.net/website/163)
לא קיבלת את הפינגבק! http://www.my-paradox.net/wordpress/185
שמתי לב שזה קורה להרבה אנשים באחרונה. פינגבקים שלא מגיעים, טראקבקים חסרים וכו'…