אתם כותבים פוסט והטקסט זורם נהדר. אתם מגיעים לפואנטה ואתם יודעים שכולם פשוט יהנו מלקרוא אותו. אתם מסיימים את הפסקה האחרונה, עוברים על הטקסט שוב מגלים שיש עוד פרט אחד קטן שאתם מעוניינים להתייחס אליו, אבל הוא לא מתאים לשום מקום. במצב כזה אפשר לכתוב הערה.
שרון תהתה בעבר כמה אנשים באמת קוראים את ההערות שהיא כותבת בסוף הפוסט, ובתגובות עלו לא מעט שיטות לכתוב הערות לפוסט. אז החלטתי לעשות קצת סדר בתגובות ולרכז כאן את כל השיטות שהועלו בצורה מסודרת עם היתרונות והחסרונות שלהם.
שיטה 1: הכוכביות
שיטת הכוכביות* עושה שימוש בסימון קטן** לצד המילה או המשפט אליהם מתייחסת ההערה. הסימון מבהיר לגולש שבתחתית הפוסט קיימת הערה המתייחסת לחלק הזה בטקסט. חלק מהגולשים גוללים מיד לתחתית הפוסט על מנת לקרוא את ההערה ולאחר מכן חוזרים בחזרה על מנת להמשיך ולקרוא את הטקסט וחלק מהגולשים קוראים את כל הטקסט בשלמותו ורק לאחר מכן קוראים את ההערות.
היתרונות
- השימוש בשיטת הכוכביות מפריד את ההערות מהטקסט ומאפשר לקורא להנות מהטקסט במלואו ללא הפרעות ורק לאחר מכן לקרוא את ההערות.
- ההפרדה מאפשרת כתיבת הערות ארוכות ומפורטות. כך בעצם מתייחס הכותב לכל הערה כפיסקה בפני עצמה ולכן משקיע בה בהתאם.
- לההערות יש מקום בפני עצמן ולכן האנשים שלא מעוניינים לקרוא אותן, יכולים להתעלם מהן בקלות, והאנשים שמעדיפים לקרוא אותן יותר מאשר את הטקסט יכולים לגשת אליהן במהירות.
החסרונות
- קורא שמעדיף לקרוא את ההערות כחלק מהטקסט נאלץ לגלול לתתחתית הפוסט ובחזרה פעמים רבות. במצב כזה רצף הקריאה נהרס בצורה חמורה יותר מאשר במצב שבו ההערות הן חלק מהטקסט.
- לעיתים כאשר מגיעים לסוף הפוסט ומתחילים לקרוא את ההערות, שוכחים את ההקשר שבו הן נכתבו ולכן נאלץ הקורא לגלול למעלה ולקרוא שנית את החלק הרלוונטי של הטקסט.
מתאים במיוחד ל…
- הערות ארוכות במיוחד שהצבתן כחלק מהטקסט תשבור את רצף הקריאה
- הערות שקריאתן בנפרד, עדיין תאפשר את הבנתן. הערות שאינן מובנות ללא קישור ישיר לטקסט מתאימות פחות.
שיטה 2: הסוגריים
שיטת הסוגריים (שאני מאוד מחבב) הופכת את ההערות לחלק מהטקסט. לאחר כל מילה (או משפט) רלוונטית ייפתחו סוגריים ובתוכן תופיע ההערה המדוברת. לשיטה זו קיימת תת-גישה בה הטקסט שבתוך הסוגריים נכתב בפונט קטן יותר (על מנת לבדל אותו משאר הטקסט).
היתרונות
- ההערות מופיעות מיד לאחר הטקסט הרלוונטי כך שאין פער בקריאה ולא שוכחים לאיזה טקסט מתייחסת כל הערה.
- למרות שהן קוטעות את הטקסט, ההערות יכולות גם לתבל אותו ולהפוך אותו למעניין יותר.
החסרונות
- רצף הקריאה של הטקסט נפגע. למרות שרבים יתייחסו אל ההערות כחלק מהטקסט, האמת היא שהן לא חלק ממנו ולכן מתבקשת הפרדה.
- אנשים שמעוניינים לקרוא את הטקסט עצמו, בלי הערות צדדיות, ייתקשו לבצע את ההפרדה מאחר והסוגריים אינם בולטים מספיק. תת-הגישה הדוגלת בהקטנת הטקסט פותרת את הבעיה הזאת.
מתאים במיוחד ל…
- הערות קצרות וענייניות. ככל שההערה קצרה יותר, כך היא תפריע פחות לרצף הקריאה.
- הערות הקשורות באופן ישיר לטקסט, ושקריאתן ללא הטקסט תהיה בלתי-מובנת.
שיטה 3: הערה הנסתרת
שיטת ההערה הנסתרת היא מעין שילוב של שתי השיטות האחרות. היא מבליטה מילים בעלות הערות הקשורות אליהן וכאשר הקורא עובר על המילים הנ"ל עם העכבר, ההערה מופיעה.
על מנת לעשות זאת עליכם לדעת מעט HTML.
היתרונות
- ניתן לקרוא את הטקסט ברצף ורק אח"כ לעבור על הערות. למרות שזה פחות נוח משיטת הכוכביות, עדיין ניתן לאתר את כל ההערות בקלות.
- ניתן לקרוא את ההערות תוך כדי קריאת הטקסט. למרות שזה פחות נוח משיטת הסוגריים, עדיין ניתן לבצע זאת בלי הרבה מאמץ.
החסרונות
- אם ההערות ארוכות, חלק מהדפדפנים לא יציגו אותן במלואן.
- גולשים רבים לא ידעו שעליהם להעביר את הסמן העכבר מעל המילה ולכן לא יקראו את ההערות שכה עמלתם לכתוב.
מתאים במיוחד ל…
- הערות קצרות וענייניות. למרות שניתן לכתוב גם הערות ארוכות אם אתם מוכנים להסתכן בכל שחלק מהאנשים לא יוכלו לקרוא אותן.
לסיכום
בסופו של דבר, אנשים יקראו את ההערות שלכם ללא תלות בצורה שבה הן נכתבות. המטרה היחידה שצריכה לעמוד מול עיניכם כשאתם בוחרים באחת השיטות היא להקל על הקוראים שלכם. אם אתם כותבים הערות ארוכות במיוחד, לכו על שיטת הכוכביות. אם אתם כותבים הערות קצרות וחביבות, לכו על שיטת הסוגריים. ואם שיטת הסוגריים לא מוצאת חן בעיניכם, תמיד יש את ההערה הנסתרת, אבל יכול להיות שתפספסו קוראים.
________________
* השיטה מכונה כוכביות מאחר ומדובר בסימון פשוט שרבים משתמשים בו. שרון, זו שמהבלוג שלה עלה הרעיון לפוסט הנוכחי, משתמשת בסימון הכוכביות באופן תדיר.
** הסימון יכול להיות בצורת כוכבית, כפי שנעשה בפוסט הנוכחי, בצורה של מספרים או בכל צורה אחרת המאפשרת לקורא לדעת לאיזה חלק בטקסט מתייחסת כל הערה.