העולם שייך לצעירים

אחת לכמה זמן יוצא לי לקרוא פוסט שמספר לי על דברים שקורים ממש מתחת לאף שלי ואני לא יודע עליהם כלום. אני מודע לכך שיש הרבה דברים כאלה ושלצערי אין לי אפשרות לדעת את כל מה שקורה בארץ, אבל כשאני קורא על זה בבלוג אני מתמלא שמחה לא ברורה על כך שדווקא בלוגר כותב על זה ולא עיתון ממוסד. מצד שני, אני לא קורא את כל העיתונים, אז בהחלט יכול להיות שזה כבר פורסם.

נטשה הלכה לבקר בכנס ירושלים לאיכות השלטון בישראל וחזרה מלאת ביקורת. אבל לא הביקורת היא זו שמשכה את עיני

9:30 צמ"א
במהלך המושב הראשון לקחתי הפסקת קפה יזומה ואיתרתי בחוץ את פרופ` גדעון דורון (מדע המדינה, אונב` ת"א), שזה עתה סיים להרצות על "תהליכי קבלת החלטות, הפקת לקחים ויישומם במערכות השלטון"…

הדפתי הצידה ילדה בת 20 שניהלה איתו שיחה, ודיברתי איתו על דברים שהעלה לדיון, ועל סוגיות אחרות שעניינה אותי דעתו בהן. הפרופסור הנכבד, על אף שענה על שאלותי, היה קצר רוח. חיתוך הדיבור שלו ושפת הגוף שלו העידו שהוא מאוד לא נהנה מהשיחה.

כשהמשיך לדרכו שאלתי את עדי (כפי שעלה מתג השם שלה) אם היא סטודנטית שלו.
ובכן, היא לא.

עדי היא אחת מעשרה צעירים ברי מזל ויחידי סגולה, שהוזמנו לאירוע מטעם צמ"א.

ככה נקרא להם היום. צעירים מוכשרים אחושלוקי, או בקיצור: צמ"א.

את צמ"א הקים אזרח שאכפת לו, ושהפרוטה מצויה בכיסו. מזה כ 10 שנים שהוא מאתר אלפי תלמידי כיתות י"א בארץ עם פוטנציאל מנהיגותי, מסנן אותם בקפידה על פי קורות חיים שהם שולחים, ע"פ מכתב בו הם מנסחים את האג`נדה שלהם (ילדים בני 16 עם אג`נדה! איכס), וע"פ ראיונות אישיים.

את 120 הנבחרים הוא מכשיר במשך שנתיים להיות מנהיגי העתיד.

לא הייתי צריכה הרבה מעבר לזה כדי להתחלחל מהבחורה הצעירה ש –
א. היתה צעירה
ב. לא שילמה דמי כניסה
ג. העידה על עצמה בעקיפין שהיא נהדרת ומנהיגה לעתיד

אבל עדי כבשה אותי בסערה. "אני לא מבינה את האנשים האלה" היא התייחסה לשיחה עם גדעון דורון, בקול שקט ורגוע. "הם מציגים כאן תמונת מציאות קודרת ופסימית, בלי להציע פתרונות, וכשאני מנסה לנהל שיחה, במקום לעודד אותי לפעול ולשנות את המצב, הם רק עונים בציניות וגורמים לי להרגיש שאני לא יודעת על מה אני מדברת".

גם עלי הוא התנשא, אבל כ"כ נעלבתי שלא הייתי מודה בזה בחיים. בטח שלא בפני מישהו זר. הכנות שלה תפסה אותי לא מוכנה, ככה זה כשאתה בן 20? או ככה זה כשאתה עדי?…

הסכמתי איתה לגמרי, והצעתי שנחזור לאולם.

"אני לא יכולה לקלוט כ"כ הרבה מידע חדש בבת אחת" היא אמרה בלי שמץ של מבוכה. "אני מעדיפה לשבת בחוץ ולדבר, כדי לעבד את כל מה שספגתי עד עכשיו".

עדי המתוקה: לא אמרתי לך את זה בבוקר, אבל הישירות שלך, והכנות שלך, כבשו אותי לגמרי.
אמן שתהיי ככה גם בעוד 10 שנים. אמן.

צמ"א זה לא השם האמיתי שלהם כמובן. הם השביעו את נטשה שלא לנקוב בשמם האמיתי. אבל אם אתם רוצים לקרוא על התרשמותה מצעירים אחרים מצמ"א, אתם מוזמנים לעשות את זה בפוסט כנס ירושלים לאיכות השלטון בישראל – כפי שהיה צריך להיות