ידידי הטוב עדיאל (שם חצי בדוי) מתחתן בקרוב. כחלק מתהליך החתונה בישראל צריך עדיאל שני עדים שיעידו עבורו ברבנות. על מה הם יעידו בדיוק? זה לא ברור לי, אבל העיקר שהם יעידו. אני לא צריך לספר לכם כמה התרגשתי כאשר עדיאל פנה אלי וביקש ממני להיות אחד העדים. כמובן שהסכמתי.
מאז עבר כחודש, ולפני כמה ימים פנה אלי עדיאל וביקש ממני להיות ברחוב הרב קוק ב 8:30 בבוקר. רק אחרי השיחה נזכרתי שמדובר במתן עדות ולכן התקשרתי לעד השני (החוזר בתשובה) לבדוק איך הוא מגיע. לצערי ולצערו לא היה לו רכב, אבל לפחות השלמתי ממנו מידע.
אני: זה ברחוב הרב קוק נכון?
הח"ב: נכון, הרב קוק 7
אני: בתל אביב?
הח"ב: כן.
למחרת בבוקר, שמח וטוב לב, סינג`רתי את אימי, שגם ככה נסעה לתל אביב, לתת לי טרמפ מחולון לכיוון היעד. לצערי היא לא יכלה להביא אותי עד לנקודה הספציפית אבל היא הורידה אותי במרחק של קילומטר מהמקום ומשם הלכתי ברגל. כשהגעתי לרחוב חשתי שמשהו לא בסדר, הבטן שלי התחילה לכאוב והתחלתי להזיע.
הרב קוק 7 הוא בניין חביב עם סימנים של מגן דוד (ועוד סימנים לא מזוהים) עליו, אבל הוא נראה כמו בית פרטי ולא כמו רבנות רשמית. אז התקשרתי אל הח"ב.
אני: היי, כבר הגעת?
הח"ב: כן, אני כבר כאן
אני: בפנים?
הח"ב: לא, בחוץ
אני: אז איך זה שאני לא רואה אותך?
הח"ב: לא יודע, איפה אתה?
אני: כאן, ברב קוק 7 בתל אביב
הח"ב: …
עדיאל: אחי, אתה עובד עלי נכון. אתה לא בתל אביב?
אני: דווקא כן, למה?
עדיאל: זה הרב קוק בחולון!
אני: ….
אני: …
אני: ..
אני: אני אהרוג את הח"ב! אני… אני… אני לא יודע מה אני אעשה לו!
עדיאל (לח"ב): הוא אומר שהוא ירצח אותך…
אני: טוב, חכו שם, אני אקח מונית.
תפסתי מונית ומיהרתי בחזרה לחולון. רגע לאחר שנכנסנו לעיר כאב הבטן הקל שהיה לי החליט להתפתח ולהפוך לכאב בטן רצחני. החזקתי את הבטן בשתי ידי ונאנקתי בכאבים. "הכל בסדר?" שאל אותי הנהג. "הבטן…" ייללתי. "אתה רוצה שאני אסיע אותך לבית חולים?" הוא שאל. "לא, פשוט תעצור בצד!".
הנהג עצר בצד ואני שילמתי לו 50 ש"ח (10 ש"ח יותר מהמחיר שקבענו אבל לא נשארתי כדי לקבל עודף). רצתי בשארית כוחותי לחנות הראשונה שראיתי, נכנסתי לשם, הבטתי במוכר במבט קורע לב ושאלתי "איפה השירותים שלכם?". המוכר הביט בי, מבט של רחמים בעיניו, ואמר את המשפט שהכי לא רציתי לשמוע – "אין לנו שירותים כאן". "יייממממיייחחח" ייללתי בקול לא ברור ורצתי לחנות שליד.
למזלי הטוב בחנות השניה היו שירותים והמוכר היה חביב והתיר לי להשתמש בהם. אני אחסוך מכם את מה שהלך שם ורק אומר שכשיצאתי משם, הרגשתי קליל וטוב לב.
תפסתי מונית נוספת לרחוב הרב קוק, והגעתי לשם בדיוק כדי לראות את עדיאל יוצא מהחדר של הרב ולשמוע אותו אומר לי ולח"ב שכנראה שלא נוכל לתת עדות היום. מסתבר שאמו של עדיאל התחתנה עם מישהו והתגרשה ממנו לפני שהתחתנה עם אביו. אביו של עדיאל הוא כהן, ולכן אסור לו להתחתן עם גרושה ללא היתר מיוחד. הוא לא קיבל היתר כזה, כך שבצורה מעוותת כלשהי עדיאל נחשב כממזר(?) וצריך לקבל אישור מיוחד מהרבנות בתל אביב על מנת להתחתן.
אני והח"ב הלכנו כל אחד לעבודתו, עדיאל המשיך להסתובב בין הרבנויות השונות ושילם עוד 220 ש"ח כדי לקבל אישור, רק כדי שיתחילו לשאול אותו שאלות על אמא שלו שאין לו תשובה עליהן. בסופו של דבר קבעו שהוא יחזור עם אמו בעוד שבוע כדי לסיים את התהליך.
סיפורים על חברים תמיד משעשעים.
סיפור מהתחת (-:
בכל מקרה, אין טעם לנסות לנתח משהו לא-הגיוני כדת עם כלים רציונלים.. זה לא עובד ככה ומביא כאבי בטן (-:
אללה יוסטור
למזלי אצלנו הכל עבר חלק ברבנות אבל היה פוטנציאל אכזרי לשיבושים
מה אמא שלו קשורה? D:
דת מעוותת, אבל אחושילינג!
אחרי זה מתפלאים באמת…
למה מנסים להעיף את הרבנות לאיפה שהם שייכים – למאה ה 21 לפני הספירה
איזה שטות
חוסר תקשורת מצטבר שלך עם החבר…ושל הרבנות…פשוט מתסכל
והכל לשם שמיים
בושה
המממ…
טוב נו. רבנות.אם הוא רוצה אותם בחייו, זה מה יש.
לא מנסה לנתח
מאז המקרה כבר נתתי עדות. לא ידעתי חלק מהשאלות וזה לא היה ממש אכפת לו. נראה לי שיכולתי לומר לרב שאני חושב שההורים של ידידי גרים על הירח והוא לר היה מיחס לכך חשיבות…
איזה פוטנציאל?
יש מצב להרחבה?
אומרים שצרות באות בשלשות
אצלי הן באות במרובעות, בחמישיות ולעיתים אפילו בשמיניות…
בסופו של דבר יהיו נישואים אזרחיים
בארץ. זה יקח זמן אבל הרבנות תאבד מכוחה וההגיון ינצח. או זה או שנברח מכאן…
זה בסדר
בפעם השניה כשכן נתתי עדות, ידעתי לאן להגיע 🙂
והכל לשם שקליים
אין לא יותר מדי ברירה
אפשר לטוס לקפריסין וכו`, אבל זה לא פתרון. הפתרון האמיתי הוא להאבק עד שתהיה הכרה בנישואים אזרחיים בארץ.
בהחלט משעשעים 🙂
אני לא אוהבת להאבק
והיום עושים הרב בחוכמה – הם פשוט מוותרים על האישורים והחותמות החיצוניים. וחיים כידועים בציבור.