1 2 3… דג מלוח!

בפוסט שכתבתי על העיתונות המקוונת והמודפסת, התייחסתי לעובדה שהמודפסת יוצאת רק פעם ביום עם תכנים שתוכננו ונערכו בקפידה ואילו המקוונת מתעדכנת ללא הפסקה ונוטה להיות ערוכה ברשלנות מה. אבל לא רק אתרי העיתונים פועלים כך.

אני תוהה מדוע כל מקום שאני עובד בו חש שהוא חייב לחדש ולהדהים ברמה יומית. אני עובד כיום בתפוז ויש לי הרגשה שהצורך הזה ליצור מוצרים חדשים, לשנות ולחדש עבר מזמן את גבול הטעם הטוב. האם צריך לשנות אתר רק לשם השינוי?

אני אקח כדוגמה את עמוד הבית של תפוז. לאחרונה הבחנתי שרוב הקידומים המופיעים בו בקוביה הראשית הם קידומי אקטואליה או תחרויות שונות מהאתר. סגנון הכותרות, עקב כך, הפך להיות פחות מגזיני ויותר מסכם. ואני תוהה לאיזה קהל יעד מנסים לפנות.
מלבד עמוד הבית יש לי את התחושה שתפוז מתפזרים לכל כך הרבה כיוונים. כמות השת"פים עם אתרים, וכמות הערוצים החדשים שנפתחים מרקיעה שחקים. תפוז נוגעים גם בוידאו, גם בטקסט, גם בתמונות ובעצם בכל דבר שקשור בצורה הכי קלושה לתכני גולשים.

ולא רק בתפוז. בכל כמה זמן חוטף מנכ"ל של אתר כלשהו ג'ננה והאתר עובר עיצוב מחודש. האתר חייב להיות עדכני, להראות חדשני, להיות הכי IN שיש. אחרת הוא יעלם לו אל נבכי הזנב הארוך של האינטרנט ומדי פעם יגיעו אליו מחיפוש בגוגל או מגלישה אקראית.

זו לא תפיסה אינטרנטית בלבד, בכל עולם העסקים כיום העסק חייב להראות התפתחות. אם הוא לא מראה רווח במשך יומיים הוא כשלון, אם הוא לא משתנה ומתפתח הוא כשלון, אם הוא נח על זרי הדפנה הוא כשלון. אין רגע של שקט ואין תחושה של הישג. בכל פעם שמשיגים משהו כבר יש יעד חדש.

אני מרגיש נוח יותר לחזור למקום מוכר. אני אוהב אתרים כמו שאני מכיר אותם וכמו שלמדתי להנות מהם. אני לא טוען שהאתר צריך להשאר סטטי. שינוי קל פה ושם, שיפורים טכניים ועדכון תוכן יומי מתקבלים בברכה, אבל במידה. העומס של השינויים, ושל הצורך לעמוד בקצב יכול להפוך כל עבודה מהנה לסיוט אחד גדול.

לפעמים נעים יותר לעצום את העיניים ולשכב לנוח, לפחות לזמן מה.