"קח אותו לאט את הזמן" מבקש גידי גוב. היהודים לעומתו טוענים ש"זה הזמן שלך" ואילו אביב גפן מאמין ש"עם הזמן הכל חולף". בדבר אחד כולם צודקים, זמן הוא דבר חשוב. בהמשך לפוסט הקודם על כתיבה נכונה, קבלו שתי שגיאות נפוצות בכתיבה, הקשורות לזמנים.
- גוף ראשון יחיד עתיד, תחילית א' תמיד. או במילים אחרות, כאשר אתם מדברים על משהו שתעשו בעתיד לבדכם, הפועל יתחיל תמיד באות א'.
דוגמה שגויה: מחר אני יעשה שיעורים ויאכיל את הכלב שלי
דוגמה נכונה: מחר אני אעשה שיעורים ואאכיל את הכלב שליבדוגמה השגויה אתם יכולים לראות את אחת השגיאות הנפוצות ביותר בשפה העברית. "יעשה", "יאכיל" וכל פעולה עתידית שמתחילה ב-י', מתייחסת לגוף שלישי (הוא או הם). כפי שניתן לראות בדוגמה הנכונה, כשאתם מדברים על עצמכם, יש לכתוב "אעשה" ו "אאכיל".
- במשפט אחד, יש להשתמש בזמן אחד
דוגמה שגויה: אני מסתכל על החדר שלי, הוא מבולגן אז הרמתי את החפצים מהרצפה
דוגמה נכונה: הסתכלתי על חדרי, הוא היה מבולגן אז הרמתי את החפצים מהרצפהבוודאי שמתם לב שבדוגמה השגויה התחלתי לכתוב בזמן הווה ובאמצע המשפט עברתי לזמן עבר. מעבר לכך שזה מבלבל, זה פשוט לא נכון. השתדלו לשמור על זמן הכתיבה שלכם לאורך כל המשפט, ואם אפשר, לאורך כל הפסקה.
אל תתנו לזמן לחמוק לכם מבין הידיים, השתמשו בו נכון.
וכמובן, הדבר המעצבן ביותר:
"יכולתי ללכת לישון"
"יכלתי ללכת לישון"
שתי הדוגמאות אינן נכונות!
צריך לומר "יכול הייתי ללכת לישון" או "הייתי יכול ללכת לישון"
אתה בטוח? כי ללא ניקוד נראה לי נכון לכתוב "יכולתי ללכת לישון".
זה כמו שאני יכול לכתוב "יכולתי להרים את האבן". נראה לי מוזר לכתוב "יכול הייתי להרים את האבן".
בכל מקרה בדקתי ברב מילים, וההטיה "יכולתי" היא תקינה.
אני מביא את המידע הזה ממקור אחר שאומר שצורת העבר של "יכול" היא "יכול". ולכן אומרים "הייתי יכול".
טוב.. אני אברר..