למקצועות רבים יש אמונות תפלות שמתקשרות אליהם. השחקן, לדוגמה, נכנס ברגל ימין לבמה, אצל המתכנתים אסור לדבר על באגים במוצר רגע לפני העלייה לאויר והימאים חשים ברע כאשר יש אישה על הסיפון. בצורה מסויימת נראה שלכתיבה חסר את הפן המושך הזה. אז החלטתי לעשות מעשה ולמצוא את האמונות התפלות שלנו – הכותבים.
- התחלת הכתיבה תעשה תמיד ביד ימין, אלא אם כן אתה שמאלי.
- בכל פעם שכותבים את המילה "טפו", אי-שם ברחבי העולם מת חתול שחור (כן, כרגע הרגתי אחד).
- בכל פעם ששוברים עיפרון, זוכים ל 3 שנים של מזל רע. המורים מכריחים את התלמידים לכתוב בעפרון בגלל שהם סדיסטים.
- בכל פעם שכותבים משהו לא יצירתי, תא מוח בודד מת. יש שמועות על אנשים שמתו בגלל שכתבו יותר מדי רשימות מכולת.
- אנשים שמסוגלים לכתוב בכתב ראי יזכו למזל יותר טוב משל חבריהם. החברים יזדקקו לראי כדי לקרוא את מה שהם כתבו ולכן יש להם סיכוי גבוה יותר לשבור אחד.
- אם באמצע הכתיבה מתחילה לכאוב לכם האצבע סימן שמישהו חושב עליכם… או שכתבתם יותר מדי
- מי שכותב רשימות שמסתיימות במספר שאינו עגול מגדיל את סיכוייו לקבל תגובות
יש לכם אמונות תפלות נוספות?
תגובה אחת על “על כתיבה ואמונות תפלות”