הפעם האחרונה שראיתי סרט בקולנוע היתה לפני כמה שנים טובות. באותו זמן רץ חרם כלשהו כנגד מחירם המוגזם של הכרטיסים, מחירם המוגזם של החטיפים בקולנוע והעובדה שיש המון פרסומות לפני הסרט. החרם הזה הסתיים מזמן, אבל אני לא חזרתי לקולנוע.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב סרטים. יש לי בבית לא מעט סרטי DVD (כולם חוקיים) של סרטים שאהבתי. תוכלו למצוא ביניהם את מת לחיות 3, מלחמת הכוכבים 4,5,6, אהבה בשחקים (טוב, האמת שאותו סחבתי מהצבא…), הנסיכה הקסומה ועוד. הDVD הראשון שקניתי היה דווקא של סרט מאוד ישן. סרט שהתאהבתי בו מהרגע הראשון שראיתי אותו – labyrinth.
יאיר רווה ראה את הסרט המבוך של פאן, ונחשו לאיזה סרט הוא בחר להשוות אותו.
“המבוך של פאן” של גיירמו דל טורו עולה היום בבתי הקולנוע והוא סרט החובה שלכם לסוף השבוע. אבל אי אפשר לדבר על “המבוך של פאן” בלי להיזכר בסרט שנוצר בדיוק 20 שנה לפניו: “המבוך” של ג’ים הנסון. שני הסרטים שונים לחלוטין, לבד מהעובדה שהם דומים להפליא. סרטו של הנסון מצחיק ונונסנסי, סרטו של דל טורו עצוב ועקוב מדם. אבל בשני הסרטים המבוך הוא מבחן סמלי עבור נערה צעירה המייצג את מבחני ההתבגרות שלה, את המעבר שלה מילדות חסרת דאגות, אל בגרות ואחריות. בסופם של שני המבוכים מחכה תינוק.
ב”המבוך” של ג’ים הנסון נשארת שרה לשמור על אחיה הקטן, מטלה שהיא אינה מעוניינת בה. מלך הגובלינים חוטף את התינוק לארמונו שבמרכז המבוך, ושרה צריכה לצלוח את המבוך, חידותיו וסכנותיו (ובובותיו) כדי להציל את אחיה.
זה אמנם תקציר ממש לא ממצה של הסרט, אבל הוא עשה לי חשק לשים את הדיסק בDVD שלי ולצפות בו שוב, וזאת עשיתי. אין ספק, הקסם נשאר.
יאיר רווה שילב בפוסט שלו סצינות נבחרות שיעשו לכם חשק, אז אם כבר ראיתם את הסרט ובא לכם להזכר, ובמיוחד אם לא ראיתם את הסרט ובא לכם לדעת עליו קצת לפני שתרוצו לראות, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט המבוך המקורי.
ד"א, אם המבוך של פאן דומה למבוך המקורי, אני מצפה בקוצר רוח לDVD.
ארבעה פוסטים נוספים שווה לקרוא
- אדי ליקט עבורנו שלל עצות וסודות שיעזרו לנו לעבור את ראיונות העבודה הבאים בפוסט איך עוברים בחיים ראיון עבודה.
- ארילו תוהה מה עליו לעשות אם שוטר דורש ממנו לבצע פעולה הנוגדת את חוקי התנועה בפוסט להקשיב לו, או לא להקשיב לו.
- שוקי גלילי מתרגז על ויקיפדיה העולמית כי לא הסכימו לצרף קישור לבלוג החומוס שלו בפוסט הפרוייקט הנפוח הזה ששמו ויקיפדיה.
- ולבסוף פוסט שקיבלתי במייל מבחורה בשם טלי: atman999 תוהה לאן נעלמו העיתונאים הרציניים ואולי עולה על הסיבה בפוסט פאסיביות כדרך חיים – על העיתונות.