ים של טיפשות

שמענו לא מעט על אנשים ידועים שקנו תארים במקום ללמוד. בתור סטודנט זה תמיד קומם אותי. מדוע אני צריך לעבוד קשה, ללמוד כמו חמור ולהשקיע שעות בשביל לקבל תואר שאפשר פשוט לקנות בכסף. לוקח לי קצת זמן להיזכר שאני מעוניין גם לדעת את החומר.

למרות הפעמים הרבות בהן שמענו על אנשים שקנו תארים, עוד לא שמענו תיאור מפורט של מקרה כמו זה שכותב זוליש.

אני עדין זוטר. אבל פעם הייתי זוטר יותר. ועוד לפני כן הייתי מתרגל. בקורס קצת מוזר, ולא ממש שגרתי, קורס שהוא יותר בכיוון הטכני מתודולוגי. בשנה השנייה בא מלאתי את תפקידי נפל לידי כבוד – גם הוא לא שגרתי. בשבוע האחרון של החופשה הגדולה נקראתי למשרדו של ראש החוג לקבל בשורה: "בסמסטר הבא עלינו לטובה, תשב בכיתתך אישיות בכירה". מטעמי כבוד וצנעת הפרט, שמו ותפקידו יישארו עלומים לעד.

בשיעור הראשון הגעתי בציפייה, אך האישיות כנראה הייתה עסוקה. בשיעור השני, באיחור של שעה, התגנבה האישיות לירכתי הכיתה. לא חלפה דקה, וטלפונה זמזם. לא חלפה שנייה נוספת ומבחינת האישיות השיעור הסתיים.

בשיעור השלישי, האישיות הקדימה. חיפשה אותי במסדרונות ההשכלה. לחצה את ידי. אמרה מילה טובה. שאלה שאלות, ביקשה הקלות, והתיישבה בשורה הראשונה – מקום של כבוד. אך עד מהרה הטלפון צלצל, והאישיות יצאה. וחזרה. וביקשה סליחה. ואחרי דקותיים שוב יצאה. וחזרה. והטלפון ממשיך, והאישיות גם היא בשלה, עד שלאחר הצלצול החמישי (וההערה הרבית) ביקשתי סליחה ויצאתי שנייה בעקבות האישיות החשובה.

האישיות התנצלה, והבהירה את החשיבות הרבה של השיחה. וקודמתה. ואני המלצתי בחום שאולי כדאי הפעם לוותר על הנוכחות למען יתר הכיתה.

נחשו מה רבה היתה ההפתעה של זוליש, כשבשיעור הבא הגיעה המזכירה של אותה אישיות במקום האישיות עצמה. ולאחר מכן…

בשלושת השיעורים הבאים לא ראיתי את האישיות, וגם לא איש מטעמה. אך אחרי השיעור השביעי קיבלתי מכתב בתיבה. האישיות מתנצלת על ההיעדרות ועל הטרטורים, ומבקשת להגיש את חובותיה שלא הוגשו משיעורים קודמים. גם ראש החוג קיבל העתק, ואף התקשר אלי ישירות לעודדני להענות לבקשה, וכך ניתנה לאישיות הזדמנות "שנייה". אלא שכבר למחרת התקשרה המזכירה, וסיפרה לי בהתרגשות שהיא לא מצליחה. המטלות קשות לה, והיא לא יודעת את התשובות. אולי יש לי שעת קבלה, או אולי אני עושה הדרכות פרטיות.

בהתייעצות נוספת עם ראש החוג, שביקש להיות בתמונה, קיבלנו החלטה מכרעת ששימחה רבות את המזכירה. החליט הראש, לפנים משורת הדין, לפתור את המזכירה מהגשת התרגילים. כי ממילא מה הטעם במשחק המשונה, הסטודנט, הלא הוא האישיות, את העבודה ממילא לא עושה. וכך, נוצרה דממה עד לשיעור האחרון, בו נכח האישיות בשמחה ובששון. ואף כיבה את הסלולר, והצביעה בנימוס, ואפילו תרם מילה או שתיים (גם אם בלי קשר לקורס).

נחשו מה קרה במבחן המסכם? בעצם אתם לא צריכים לנחש, אתם מוזמנים לקרוא על כך בפוסט ים של טיפשות: הטיפה הראשונה.

עוד פוסטים שכדאי לקרוא:

• אבו כרואן כותב על 3 מקרים המדגימים את השחיתות בחינוך במגזר הערבי בפוסט המסר של משרד החינוך: תהיה מורה כושל ומקושר, תתקדם.
• הופמן, שהיה אחד מהחותמים על מכתב הטייסים, כותב על פגישתו עם דן חלוץ בפוסט נחיתת אונס.
• אבי לן כותב על יום מפתיע שבו כולם מתחילים להיות נחמדים אליו. למה? את זה אתם תגלו בסוף הפוסט מצטער, זה לא אני.
• מקס הזועם נותן עצות לחוואים שמגלים פורץ בביתם במדריך מקס הזועם להשרדות משפטית.
• ושוקי גלילי מנסה להבין מה גורם לאלימות בישראל.