אז זהו…. לא מנהל בלוגים יותר. מעכשיו אני כותב כאן כאחד מהשורה.
בחודש האחרון העדפתי שלא לכתוב שום דבר. ידעתי שאיכשהו אני ארמוז או אפלוט משהו ולא רציתי שאנשים ידעו לפני שזה היה סופי. אחרי שזה כבר היה סופי סתם רציתי לדחות את הקץ.
ואחרי שזה כבר נעשה, אחרי שכולם ידעו, זה פשוט היה קשה. עשרות התחלות וניסוחים שונים ועדיין אני לא בטוח שמה שרציתי להעביר באמת עובר. אני לא יודע אם אני מצליח לגרום לכם להרגיש את ההרגשה הזאת של השוני. הזרות. כאילו הבלוג שלי הפך לאחר.
חשבתי לציין את היום הזה באופן שאף אחד לא יצפה לו.. למחוק את הבלוג, לשנות לחלוטין את העיצוב, למחוק את התמונות, לכתוב רשומה שכולה ג`יבריש (בעצם… זה לא כל כך שונה), לכתוב רשומה ריקה… שום דבר.
אין לי אומץ? לא באמת רציתי? זה לא משנה. השקעתי יותר מדי בבלוג הזה בשביל להרוס אותו בחלטה של רגע, גם אם זה סוף של תקופה.
העייפות הזאת שתופסת אותך כשמשהו נגמר. העייפות הזאת שגומרת אותך כשאתה מגלה שסיימת משהו רק כדי להתחיל משהו חדש. מאבק חדש בתפקיד חדש. שוב להתחיל מאפס, שוב לירוק דם רק כדי למצוא את הדרך שלך בתוך ים של רצונות. העייפות הזאת שאומרת לך לזרוק את הכל לכל הרוחות ולהתחיל לחיות חיים של פנאי והנאה. לא לחשוב לרגע על העתיד, לא לחשוב לרגע על העבר. העייפות הזאת שאולי תסתתר יום אחד ותישאר חבויה על לשינוי הבא.
תמה תקופה… אני רוצה לישון.
סיום זה
תמיד התחלה של משהו חדש….
wow
קח חופשה תנוח לפעמים
צריך פשוט לנוח ואז לצבור כוחות מחודשים ולדעת לאן הדרך מובילה ,
|גולגולת| ;-( |נחמה|
לי עזר במקרים האלו לשנות באמת
את העיצוב של הבלוג לחלוטין.
הבלוג הוא רק חלק.
רק חלק ממך. הוא לא אתה.
אז לך לישון
לא ענית לי במסנג`ר.. אולי אני כבר לא שם אצלך.
היי
כל דרך שמסתיימת מביאה לבטים,הרהורים וכל החרטה הזה..
כמו שאמרו לפני וכנראה גם אחרי
כמו שאמרו לפני ואני מניח גם תגובות אחרי, סיום זה התחלה של משהו חדש, פעם, לא מזמן גם אני חשבתי שזה רק קלישאה כזו, דבר כזה שמורות עייפות משנה עמוסה אומרות בטקס סיום של תיכון… אבל תתפלא, כי אני נדהמתי בעצמי סיימתי אינסוף מעגלים והתחלתי כאלה חדשים – זה החייים, לטוב ולרע.
חבל… אי אפשר לשגע אותך יותר!
מי יהיה בעדי :-P
טוב ברח לי לפני שסיימתי
אתה יודע, לכתוב התנתקות בכותרת ולהמשיך לקרוא אותך
האמת, עד שהחלטתי לפרסם את הרשומה
היא כבר לא כל כך משקפת כמו שהיתה בהתחלה. אני לא חושב שאי פעם הייתי מוחק את הבלוג שלי, גם כשזה עלה במוחי זו היה רק רעיון שלא יצא לפועל.
מנוחה זה לא דבר שבא כלאחר יד
יש לימודים, יש תפקיד חדש. המנוחה תגיע אחרי שאתמקם, אחרי שארגיש שאני מבצע את התפקיד החדש בצורה טובה.
|תודה| 🙂
כבר שיניתי את העיצוב פעמים רבות
אני עדיין לא מוכן לוותר על העיצוב הכתום שלי. את העייפות שלי אני אפיג בסופו של דבר, כבר עכשיו אני מרגיש יותר אופטימי 🙂
לא יכול לפנק את עצמי
יש יותר מדי דברים לעשות. הפינוק יגיע, רק לא עכשיו. לפחות היה סוף שבוע שקט ומרגיע שקצת החיה אותי 🙂
לעזוב את הבלוגיה זו החלטה שלי
השקעתי כאן הרבה ובגלל זה היה לי קשה לקבל את ההחלטה אבל זה היה נחוץ. לאחרונה הרגשתי שהיכולת ואולי גם הרצון לשינוי בבלוגיה פחת אצלי ולא הייתימחוייב לבלוגים כמו שהייתי בהתחלה. כשמתחילים לחוש ככה זה אומר שצריך שינוי.
לא עניתי
כי שלחת לי הודעה כשלא הייתי מחובר (וכשהתחברתי אתה לא היית מחובר) . אני לא באמת מתכוון למחוק את הבלוג. זו מחשבה שעוברת ואין כל כוונה למלא אותה. אני גם לא אתנתק לגמרי, זו פעולה שאני לא חושב שהיא אפשרית ואני די בטוח שאני לא מעוניין בה.
המנוחה שאני מציעה היא מסוג
אחר לקחת כמה שעות של שקט אולי מדיטציה אולי טיול לים משהו שיתן לראש שלך לנוח כמה שעות לפעמים מספיק שעה כדי לרענן את האנרגיות והכוחות ואז לעבודה………… שבוע טוב לך ידידי ובהצלחה
אגב ….
בערת אגב שכזו – "הסתם בדיקה" זה באמת סתם בדיקה חחחח? 😉
אכן…
הרבה לבטים, גם לפני וגם אחרי ההתנתקות, אבל לאט לאט אני אתרגל לתפקיד החדש.
אין ספק שכל סוף
הוא התחלה… אני חושב שזה נובע מעצם ההגדרה של המושגים האלה. אבל לפעמים יותר נחמד כשיש מנוחה בסוף ולא עבודה נוספת, לפחות לפרק זמן מסויים.
לא נעלם
ותמיד אפשר לשגע אותי. אני לא עוזב את תפוז…