מאז שהייתי קטן אמי אמרה לי "אל תרביץ לילדים אחרים, תמיד עדיף לדבר מאשר להרביץ". חבל שאמא של הילדים האחרים לא אמרה להם את זה כי כילד חננה, חטפתי לא מעט.
אלקס (עם ק') בבלוגו דיאלקט אילם, בוחן מחדש את סוגיית האלימות שכולנו ממהרים לגנות. לשם כך הוא נותן מצב היפוטתי של סכסוך בין משפחות שבהחלט ייפתר טוב יותר בשיחה רצינית, מיד לאחר מכן הוא מציג לנו מקרה היפותטי של…. קופים.
שבט צ`יפופו ושבט קופיקו הם שבטים של שחיים אחד ליד השני. בעוד ששבט קופיקו עוסק בגידולים חקלאיים, שבט צ`יפופו עוסק בעיקר בציד. לפעמים כשלשבט צ`יפופו אין מספיק אוכל (הציד לא מצליח) הם משתמשים בלי הציד שלהם כדי לתקוף את שבט קופיקו ולגנוב להם מזון. שבט קופיקו אמנם מתגונן בעוז, אבל לרוב ידו של שבט צ`יפופו על העליונה.
ההבדל המהותי בדוגמה הזאת לבין הדוגמה הקודמת, הוא שבמקרה הזה ישנו אינטרס לאחד הצדדים להפעיל אלימות. במקרה הזה האלימות אינה סוג של רוע מטופש. אלא משמשת כמשיר בידי אחד הצדדים כדי להשיג את מבוקשו. במקרה הזה יש לשבט צ`יפופו אינטרס להשתמש באלימות – הם מעוניים לקחת את האוכל של שבט קופיקו. אם הם לא יעשו זאת הם עלולים לרעוב.
במקרה כזה האם הידברות בלבד תעזור? האם זה מספיק ששני המנהיגים יפגשו ויפתרו את המחלוקת בינהם? ובכן ברור שלא. כל עוד שבט קופיקו לא יתן את כל מזונו לשבט צ`יפופו (מה שבוודאי לא יקרה) – לשבט צ`יפופו יהיה אינטרס לפשוט על שפט קופיקו ולהשתמש נגדם באלימות כדי לגנוב מזון.
ובכן לצערנו רוב הסכסוכים בין מדינות בעולם הם סכסוכים המערבים אינטרסים, בעוד סכסוכי האיבה הטהורים הם נדירים יותר. אז מה בעצם הפתרונות במצב הזה?
האמנם אלימות תמיד מובילה לעוד אלימות?
נניח כעת שלשבט קופיקו נמאס ששודדים אותו כל הזמן והוא מחליט לעשות מעשה. אנשי השבט מתחילים להתאמן בשימוש בכלי נשק. ויום אחרי ששבט צ`יפופו פושט עליהם, אנשי שבט קופיקו עושים פשיטת נגד אכזרית מעין כמוהה שמטרתה אך ורק לפגוע בשבט צ`יפופו.לאחר מכן שבט צ`יפופו מתחילים לחשוב, אבוי לנו אם נפשוט על שבט קופיקו. אם לאחר מכן הם עושים עלינו פשיטות מטורפות כאלה. לכן שבט צ`יפופו מפסיק לתקוף לחלוטין את שבט קופיקו. וגם שבט קופיקו שלו מלכתחילה אין אינטרס להשתמש באלימות. מפסיק לתקוף.
וכך נגרם שלום, דווקא בגלל ששבט קופיקו עקב השימוש שלו באלימות נגד, הפחית משמעותית את האינטרס של שבט צ`יפופו להשתמש באלימות.
אלימות נגד משמשת בעצם ככלי לשנות את מאזן האינטרסים של הצד השני, כך ששימוש באלימות יעלה יותר ממה שהוא יביא תועלת – עקב הנזקים שנגמרים בגלל אלימות הנגד. וסכסוכים בהם לשום צד אין אינטרס בסכסוך משתייכים לסוג הראשון, וקלים בהרבה יותר לפתרון.
הוא ממשיך וכותב על דוגמאות כגון הסיום המהיר של מלחמת העולם השניה באמצעות פצצות האטום. האם זה היה שווה את זה? אתם מוזמנים לקרוא בפוסט על אלימות וסכסוכים, במבט מפוכח.
נתי קרא את הפוסט של אלקס (עם ק') והחליט שהוא מעוניין להגיב. אך כמו שקורה עם תגובה ארוכה במיוחד, היא הפכה לפוסט. גם הוא דן במלחמת העולם השניה וב… קופים.
גם לדעתי הדוגמא הטובה ביותר היא מלחמת העולם השנייה, אם כי לאו דווקא המקרה של יפן וארה"ב. זהו דיון היסטורי מורכב, וכמו אחד המגיבים לפני אציין כי דעות ההיסטוריונים בעניינו חלוקות. לא, לדעתי הדוגמא המתאימה ביותר היא זו של מדיניות הפייסנות הבריטית והצרפתית בשנים שקדמו למלחמה. הלוא רוב ההיסטוריונים מסכימים (ותקנו אותי אם אני טועה) כי אם הייתה ננקטת עמדה תקיפה יותר למול המדינות האגרסיביות במהלך החלק הראשון של שנות השלושים המלחמה הייתה יכולה להימנע; או, לכל הפחות, להצטמצם לקנה מידה קטן בהרבה.
אך זהו מקרה יחודי ובלעדי.
אם ניקח את הדוגמא שלך על שבט צ`יפופו ושבט קופיקו. מה קרה בעקבות האגרסיביות של שני השבטים? אם נשווה את נקודות ההתחלה והסיום של שני השבטים לא צ`יפופו ולא קופיקו השיגו רווח אסטרטגי כלשהו מהסכסוך. בסופו של דבר נשמר הסטטוס קוו, אך בדרך נהרגו אנשים רבים משני השבטים. לעומת זאת אם במקום לתקוף ולגנוב אחד מהשני היו שני השבטים סוחרים (והמצב אותו אתה מתאר בו לכל שבט יש יתרון יחסי ביצור סוג אחר של מזון הוא מצב קלאסי למסחר) הרי שהספקת המזון הייתה יציבה ומושפעת הרבה פחות מבצורות או מציד לא מוצלח. גם רמת החיים הייתה עולה מאחר ומבחר המזון היה גדל. במקרה הזה אלימות לא רק שלא תרמה (הרי בסופו של דבר הסטטוס קוו נשמר) היא מנעה את התפתחותו של מסחר (הרי עתה השבטים עוינים זה לזה) ובכך מנעה שיפור ברמת החיים של שני השבטים.
אם כך, אנו ניצבים בין שתי דוגמאות שונות. אחת המצדיקה אלימות ואחת הפוסלת אותה. המקרה השני, לדעתי, הרבה יותר אוניברסלי ונפוץ לעומת הדוגמא הראשונה שתיארה מקרה ספציפי. תוך שאני מסתכן בלהישמע שטחי אני אחזור ואטען שאלימות ביסודה היא רוע. אם הבריטים היו תוקפים את הגרמנים לאחר אחת מההפרות הרבות של היטלר את הסכמי וורסאי ואת החוק הבין לאומי ותוך כך רוצחים חפים מפשע זהו עדיין רוע. אומנם, זהו רוע רציונלי ואולי אף הכרחי אך זה עדיין דבר רע מיסודו שצריך לנסות ולהימנע ממנו.
ומה בנוגע למלחמת לבנון? והאם אנחנו יכולים בכלל לדון בנושאים אקטואליים או שהפרספקטיבה היא זו שנותנת לנו את התובנות? אתם מוזמנים לקרוא גם את בכל העומד לרשותנו.