אינספור פעמים קראתי בבלוגים ובתגובות לבלוגים משפטים כמו "בטח שהוא אנס אותה, אם היא לא היתה מתלבשת כמו פרוצה…" או "היא הביאה את זה על עצמה, היא יודעת שלא כדאי להרגיז אותו". המשפטים האלה בהם לוקחים הכותבים את הקורבן ומטיחים בו את האשמה מרתיחים אותי. עם זאת, יצא לי לא מעט פעמים לחשוב על כך ש "זו אשמתם של האנשים שנסעו לסיני כשיש התראות לפיגוע" ומעולם לא הבחנתי בכך שאני עושה את אותו הדבר.
אז הגיע יהודה בלו (שכבר הומלץ כאן פעמיים בעבר) והטיח בפני את האמת.
מדי חג בחגו מפרסמת מדינת ישראל אזהרת נסיעה לתושביה. גם המדינות שמומלץ לא להימצא בהן אינן בגדר חידוש. תמיד מדובר במצרים, בקניה, בהודו ובתאילנד – מדינות שכבר חוו מספר אירועי טרור גדולים בתחומן, ולטייל הישראלי ישנה נטייה להיכנס דווקא אליהן, דווקא בתקופות המועדות לפורענות. או אז, בשיטה קבועה מראש, מתחילה ההתנפלות התקשורתית. כל אמצעי המדיה באשר הם מבקשים לראיין נופשים ישראלים בארצות הללו ולשאול אותם: אתם לא מפחדים?
גם התשובה שמועברת לאזרח היושב בציון אינה משתנה לעולם: לא, איננו מפחדים, ובכלל בישראל יותר מסוכן מכאן! עם זאת, אף פעם אין לדעת את האמת. התקשורת מטבעה סכסכנית ומלבה את היצרים, ואפשר כי מאה השיבו שהם חוששים עד מאד ומיד עוזבים, ובכל זאת רק את תשובתו של הכסיל התורן החליט העורך להביא בפני הצופים. כל שנותר לאדם כמותי הוא לסנן בכעס: מטומטמים, צאו משם. ואז, אם חלילה יתרחש פיגוע, אני כבר אפלוט: אמרתי לכם!
חשבו על כך: אם לפתע יתרחש פיגוע ברומא וישראלים רבים ייקטלו, הכעס האישי והציבורי שלנו יגבה לשמיים כנגד הטרוריסטים ושולחיהם. איש מאיתנו לא יעז להאשים את התיירים, אבל משום מה, אם מתרחש פיגוע בחופי סיני, הנטייה של רובנו היא להאשים דווקא את הנופשים ולומר: למה נסעתם לשם בכלל? רק מעטים יהרהרו לשנייה ויאמרו לעצמם: האשמה במחבלים, כמובן.
יהודה ממשיך ומדגים לנו את פרדוקס הקורבן האשם בכך שרבים מאיתנו מאשימים את יהודי גרמניה בכך שלא צפו מראש את שקרה ולא ברחו לפני השואה. ולא רק הם…
למעשה, אנו נתקלים ב"אשמת הקורבן" מדי יום ביומו. תמיד תימצא ברייה שתאמר: איך היא מעזה להתלונן שהבוס שלה מטריד אותה מינית? הרי היא מתלבשת כמו מופקרת. אפילו היתה זו עבירה על פי חוק הצניעות, האם העונש הראוי לאותה בחורה הוא שמישהו יגפף אותה בניגוד לרצונה? אם סבורים אתם שהתשובה היא לאו מוחלט, אז מדוע ישנה נטייה אצל רבים להאשים דווקא את הקורבן, או לכל פחות, להטיל עליו חלק באחריות, לראות בו גם אשם?
ואכן, לא הופתעתי לשמוע את התגובות על מעשי הרצח באיפסו'יץ'. אומנם, כולנו גילינו עניין רב משום שמדובר ברוצח סדרתי, ויכולנו להבין את המורא שנפל על אזור שלם בבריטניה, אבל הנה, במקומות שונים בעולם הפכו את הקורבנות גם כן לאשמות. חמש הצעירות היו פרוצות, ואם זהו אינו עונש מאלוהים על הפרת צווי המוסר, אז לבטח ראויות הן למות מאשר בחורות תמימות שלא הפרו את הנורמות החברתיות. האם באמת ראויות הן לעונש מוות רק בגלל שהן מכורות לסם, ונאלצות בגלל כך למכור את גופן?
יהודה אף נותן את דוגמת הרצח של תאיר רדה שכיום יש קולות המאשימים אותה על כך שביקשה סיגריה. אתם מוזמנים לקרוא את כל פרדוקס הקורבן האשם. אני ממליץ בחום.