אני לא חושב שאני החבר הכי טוב של אף בחורה, ואחרי שקראתי את הפוסט של ליזיסטרטה אני גם שמח על כך.
כל בת חווה חובקת בחור, שעונה לקטגוריית "החבר הכי טוב". הוא יכול להיות בחור גברתני שהכירה לראשונה כילדון מנומש בעל ראש מלא תלתלי זהב שישב בכסא לידה ביסודי, הוא יכול להיות הנער בעל הבלורית והגוף הגמלוני שהעביר עימה פעולה בצופים, הוא יכול להיות ההומו העדין וחובב השופינג שהכירה במקום עבודתה. דבר אחד משותף לרוב לכל ה"חברים הכי טובים" (להוציא את ההומו, וגם זה לא תמיד)- לכולם יש מטרת על נשגבת שלא מתגשמת- לזיין את ה"חברה הכי טובה".
ליזיסטרטה כותבת על כך שהחבר הכי טוב לעולם לא יבגוד במושא תשוקתו כי הוא יודע שברגע שיעשה מהלך, הסיום הצפוי הוא שהוא יישאר קרח מכאן ומכאן. כך הוא ממשיך ואוכל את עצמו גם כאשר החבר הנוכחי של אותה חברה הכי טובה נמצא בסביבה.
ומגיע הערב שהם יושבים שלושתם, הוא והיא והבחור שלה, ליבו משותק למראה המבט בעיניה, לא מסוגל שלא להבחין כיצד היא כרוכה אחריו, הוא שווה ערך לזבוב על הקיר מבחינתם, מוקפים במין הילה שתוחמת אותם, החום שבוקע מהאינטימיות שביניהם מטריפה אותו, הוא מעמיד פנים שמחות, מתבדח עם הגבר-גבר, הם יושבים זה לצד זה בעודו מסביר לו משהו על המחשב, הבחור מרוכז במסך ולא רואה כיצד הוא מתענה לצידו, פוזל לכיוון המטבח שם היא מכינה להם מכל טוב, הוא מסוגל לראות את האהבה קורנת ממנה בכל תנועה קלה של ידה, הוא מתנצל חרש ומחליק החוצה ללילה הקר, והידיעה שמישהו אחר חודר אליה עכשיו, גורם לה לצעוק, מטריף את חושיה, מחלחלת בו ומקפיאה את ורידיו.
וכך זה יכול להמשך שנים רבות. ומה יקרה אם יישבר החבר הכי טוב לאחר שנים רבות? ומה יקרה אם יביא את החברה שלו לפגוש את מושא תשוקתו? את כל זה תוכלו לקרוא בפוסט תסמונת החבר הכי טוב.