זה לא הולך להיות פוסט על אוכל צמחוני, כלומר, זה כן, אבל זה לא הנושא העיקרי. הנושא העיקרי של הפוסט הזה הוא רצח, או יותר נכון, הרעבה למוות.
מקס הזועם הוא אושיה ידועה בישראבלוג וכשמו כן הוא, תמיד זועם על משהו (טוב, לא תמיד, אבל לרוב). בפוסט הנוכחי הוא מדבר על דויד המלך. לא ההוא מהתנך, ההוא מירושלים שגר במערה ומוכר מוצרים טבעיים.
הקורבן הוא איש חסר בית ותמהוני שהתגורר במערה ביער ירושלים, הסתובב בעיר ומצא את מחייתו ממכירת מוצרים טבעיים. פעם קניתי ממנו זוג נרות משעווה טבעית והוא הראה לי מפה שעליה צייר את גבולות נחלותיהם העתידיות של שנים עשר השבטים (שבהן יזכו אחרי מלחמת גוג ומגוג שמביא עלינו ג'ורג' בוש) על פי קטע מהתורה שבו מתוארים הסמלים שלהם.
הוא היה אחד האנשים הנחמדים שנתקלתי בהם, אבל הוא לא היה נחמד לכולם, הוא נהג להשמיע הערות פוגעות לנשים שלא התלבשו בצניעות.אז בשל כך הוא הסתבך בקטטה והגיע למשטרה. היות שלא היתה לו אשרת שהיה בארץ או דרכון, הוא נכלא. דויד המלך, כך הוא כונה בפי כל היות שאף אחד לא ידע את שמו, נהג לאכול מזון אורגני בלבד. הוא ניסה לאכול את המזון שהוגש לו בכלא אבל לא הצליח.
המשטרה, כמו הצבא, פועלת ע"פ נהלים, ומאחר ולא קיים שום נוהל לאספקת אוכל אורגני, גווע דויד המלך לאיטו. 5 ימים לפני שמת שלחה לו אישה שהכירה אותו קצת אוכל שיוכל לאכול. האוכל נותר על מדפי המשטרה 5 ימים ושוחרר רק לאחר שדויד נפטר.
אז זה היה דויד המלך, איש נחמד ולא מזיק ברובו שהסתובב בינינו ולא הפריע לאף אחד. לפחות הפריע אלפי מונים פחות מרובינו שלא לדבר על אנשים חשובים ומפורסמים שמקבלים יחס של מלכים בכלא ומחוצה לו, למרות שהעולם היה בהחלט מקום טוב יותר בלעדיהם.
הוא נרצח, הורעב למוות על ידי בירוקרטים, לא בגלל שהוא עשה משהו רע אלא בגלל ש"מי הוא חושב שהוא בכלל". או כמו שכתוב בתגובה המצמררת של השב"ס "שירות בתי הסוהר אוסר בתכלית האיסור על הכנסת מוצרי מזון על ידי מבקרים, מסיבות ביטחוניות ואחרות. שירות בתי הסוהר מספק ארוחות עם כל הערכים התזונתיים, מעל ומעבר לדרוש. אסירים הזקוקים למזון מיוחד מקבלים אותו בהתאם להנחיות רופאי הכלא".
גם לאחר מותו לא פסקה ההתעללות. אתם מוזמנים לקרוא את הכל בפוסט רצח בירוקרטי.