nina תוהה בכל על תאוריית "צדיק ורע לו – רשע וטוב לו". היא מגדירה את השאלה כפשטנית ובסדרה של הקשים מהירים מגיעה לשאלה האמיתית של הפוסט – ההתנתקות ועונשי ההתנתקות.
בעיני, הנושא של "הכל צפוי והרשות נתונה" בעייתי הרבה יותר מהנושא של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". אם הכל צפוי, איך ניתן להעניש אדם על שבחר במה שנבחר עבורו?
קחו לדוגמא את ההתנתקות. כמה תפילות ותחנונים נישאו כדי למנוע את המהלך הזה, כמה תקוות לנס היו, ובכל זאת ההתנתקות קרתה. לא סתם יש גורמים בימין הדתי שמשווים את ההתנתקות שוב ושוב לשואה. גם המשבר האמוני שעבר על חלק מהציבור (בעיקר בני הדור הצעיר) דומה למשבר האמוני שעוררה השואה – איך יכל אלוהים לשתוק אל מול כל התפילות והדמעות האלה? האדם המאמין יודע שיש סיבה ותכלית לדברים. יש סיבה לכך שההתנתקות קרתה, למרות התפילות והתחנונים לנס. ואם ההתנתקות קרתה מסיבה מסויימת הידועה לאל, ואם ההתנתקות קרתה כי לפי התכנון האלוהי היא היתה צריכה לקרות, כיצד יכול אלוהים להעניש את האחראים להתנתקות?
היא מבהירה שלאדם המאמין השאלה הזאת אינה רלוונטית. האדם המאמין מקבל את האפשרות שקיימת תוכנית אלוהית שמתקיימת כעובדה. למרות ההבהרה היא מוטרדת מתאוריית השכר והעונש הקשורה להתנתקות והמסתובבת לאחרונה במחוזותינו.
למרות התהיה האמורה לעיל (תהיה? כשל לוגי? לא יודעת), מסתובבת לאחרונה תאורית שכר ועונש הטוענת כי כל האחראים להתנתקות מקבלים בימים אלה את עונשם. תהליך ה"ענישה" מתחיל באחראים המרכזיים שעמדו בראש המהלך ועם הזמן זה יורד גם לדרגים הנמוכים יותר:
אריאל שרון "נענש" ראשון עם השבץ המוחי וההסתלקות מהזירה הפוליטית.
גם בנו, עומרי שרון, ירד מגדולתו כמנהל המדינה. בנוסף, הקריירה הפולטית שלו מוטלת בספק והוא בדרך לכלא.
דן חלוץ עסוק בימים אלה בהתכוננות לוועדות החקירה השונות שלאחר מלחמת לבנון ובהדיפת הדרישות להתפטרותו בעקבות פרשת מכירת המניות.
nina אומרת במפורש שהיא לא סגרה את השאלות שפתחה בטקסט הזה מאחר והיא עצמה מלאה בתהיות ומחשבות בנושא.
אני אישית בוחר שלא להאמין שתאוריות השכר והעונש למיניהן, ואני חושב שה"עונשים" המתוארים אינם עונשי ההתנתקות אלא עונשים על דרך חיים הנהנתנית-מושחתת שבה הם בחרו (לא כולם, אבל העיקריים מביניהם).