נכנסתי לעזריאלי, ועליתי במדרגות הנעות לכיוון הגג. חששתי שאף אחד לא יזהה אותי וכבר הספקתי לדמיין אותי עומד בודד על הגג מחפש חבורת בלוגרים ולא מוצא. למזלי הטוב היה בידי נשק סודי. מיהרתי וחבשתי את הכובע הכתום של תפוז ואכן לא עברה שניה וכבר פנה אליה wranger שאני לא אזכיר את שמו… אני רק אגיד שלבלוג שלו קוראים ההגיגית של טל.
הגענו אל הגג ונפגשנו עם שאר האנשים שהתאספו לאט לאט. ny22 הביא בלונים בשביל היומולדת שלי (שהיה יום לפני) בלי לדעת שזו חגיגה כפולה. עכבר כחול מדבר היה אמור להביא שוקו, אבל הוא שכח להביא את עצמו אז שוקו לא היה שם. אני הבאתי כובעי תפוז (שעליהם נרחיב עוד מעט). נוי הביאה את התלונה הקבועה(?) שאני לא ממליץ עליה. אה… וישראבלוג הביאו נציג אחד.
הבלונים נופחו ונשלחו לרחבת הריקודים. הם עשו רונדלים בכל רחבי הגג מפחידים ילדים קטנים, מטרפים אנשים מבוגרים יותר ובסופו של דבר חוזרים אלינו רק כדי להתחיל את המחול מההתחלה. הגדיל לעשות בלון כחול אחד שרדף אחרי בלון צהוב ללא הרף עד שהצהוב נתפס ע"י ילדה קטנה והתפוצץ בזכות ילד שניסה לקחת אותו ממנה. מלבד הבלונים המחוללים היה עוד בלון אחד ששווה אזכור – מר בלון. כן, כן, מר סלע – יש לך מתחרה… לפחות עד שיצא לו האוויר.
בסה"כ לא היו הרבה אנשים. זה היה מפגש אינטימי וקטן (שימו לב: כך משתמשים במילים חיוביות על מנת לתאר נושא שלילי. זה היה תאור חיובי למפגש שלא הגיעו אליו הרבה אנשים [שימו לב: זה היה תיאור שנועד להרחיב רשומה מבלי לתת ערך מוסף ממשי]). דווקא הבחור מישראבלוג הגדיל לעשות וניסה כל הזמן למצוא עוד אנשים, אין ספק שזה היה נסיון אצילי (שימו לב: זה היה תיאור חיובי לפעולה שלא הצליחה).
את הכובעים הכתומים ושהיו אמורים להיות מחולקים לבלוגרים בלבד, חילקתי בסופו של דבר לכל דורש. ברגע שנפוצה השמועה שמחלקים כובעים של תפוז, אנשים החלו להגיע מכל רחבי הגג ולדרוש כובעים. נאלצתי לאכזב כמה מהם כאשר נשארתי עם שקית ריקה (הבאתי רק 21). כשליידי סנו הגיעה נתתי לה את הכובע שלי (אחרי הכל יש עוד איזה 8 בבית וכמה עשרות במשרד) מה שגרם לאחת הבנות על הגג לצרוח "למה היא קיבלה ואני לא???".
את המפגש נאלצתי לעזוב ב 14:00 עקב מבחן שהיה לי באותו ערב. השארתי על הגג חבורה קטנה של בלוגרים, משוחחים, מחייכים וחסרי שוקו.
בלי קשר למפגש, מצאתי קומיקס מאוד נחמד באתר חביב ברשת. תרגמתי אותו ורציתי לצרף אותו כאן. הבעיה היא שהגודל שלו מרחיב את הבלוג וכשאני מקטין אותו, הכתב קטן מדי בשביל לקרוא. אז הנה קישור לקומיקס בגודלו המקורי.
מה פספסתי את הממולדת שלך
ממש פשלה מצידי , טוב יש תרוץ טוב המלחמה בצפון כידוע לך אני צפונית , אגב עם בא לך לראות את נזקי הנפילות אצלי בישוב יש כמה תמונות אצלי, שמחתי לפגוש אותך למרות שהגעתי די מאוחר וממש לכמה דקות , איך אמרנו נפגש אחרי המלחמה אצלי בחצר באהבה שלגיה
בקיצור
בלעדי אנשים לא רוצים לבוא למפגש. חבל.
אני עדיין לא מאמין שאתם עשיתם
מר בלון.
מגניב
מקווה שבפעם הבאה תהיה יותר היענות
תודה שלא חשפת את שמי האמיתי!
סיכום מצוין, וכותרת נהדרת!
אני עדיין לא רואה אותי במומלצים…
מר בלון זה הבלון הוורוד שנופח ע"י הבלוגרית המוצלחת ההיא… נו.. שכחתי איך קוראים לה.. נכון?
מצטער שלא יכולתי להגיע :-/
אבל במקום זה נפגשתי עם שתי בלוגריות אחרות ויצאנו לארוחת ערב אז לא הפסדתי כלום :-P
חיפשתי "חומר" על המפגש
והגעתי לכאן..
חחחח אהבתי את הערות הביניים
אבל על פי מה שהבנתי עכבר היה.. הוא פשוט לא התקרב אליכם P:
בוא`נה!!
אני איחלתי פעם איחולי ריסוק למר סלע? אה? אה?
זה מעולה דווקא
גם בעבודה לא ידעו על יום ההולדת. כמה שפחות בלאגן סביבו יותר טוב…
אז היית צריכה לבוא… נו באמת.
אז הייתם דואגים לי לכרטיס טיסה
כמה שעות לפני.. נו באמת.
התפוצץ?
בימים כאלה כשכל הצפון סובל מהפצצות חוזרות ונשנות אתה מעז לאחל למישהו להתפוצץ? יכולת להמציא מיתות הרבה יותר מענינות:
היינו דואגים?
אנחנו צריכים לדאוג? את היית צריכה להשקיע ולחזור אפילו יום לפני כדי שתספיקי לישון ולהגיע רעננה למפגש…
נגלה בפעם הבאה…
אחרי המלחמה… אצל ליידי סנו בחצר P-:
רב תודות
ורק כדי שלא תכעס, לא באמת התכוונתי שמה שכתבתי לעכבר על מר בלון…. אני עדיין חושב שצריך לשמור עליו ולהציג אותו לראווה… אני מציע שתמסמר אותו לקיר 🙂
אבל..
אני תושבת הצפון.
ומה איתי?
אני סטודנט! למה לא קונים לי עוד שעתיים ביממה?
גם אני, עוד כמה ימים :[
ואני אהיה סטודנטית בצפון! אז אני מצפה שיקנו לי גם שעתיים ביממה וגם מקרר 🙁
בעצם חיפה זה יותר גרוע מצפון..
איפה המקרר שלי!!
איזה יופי ומה דעתך התמונות
מדברות בעד עצמן חלק מהתמונות הן ממש מאחורי הבית שלי , נפגש אחרי המלחמה ……………..
התמונות מפחידות
לא יודע מה הייתי עושה אם היו מסביבי שריפות וחורים בגגות. בטח הייתי מחקה את ליידי ומתחבא מתחת למיטה.
זה לא הורוד…http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ShowImage.asp?path=1_82816855.jpg&msgid=82816855
הורוד המדובר ברח לי מהיד ונאסף ע"י בחורה שעברה במקום וברחה במהירות מחוץ לגג.
אני לא מארגן מפגשים
או לכל הפחות לא את המפגש הזה. יום שישי היה יכול להתאים לי יותר (יום אחרי המבחן, הייתי הרבה יותר רגוע).
תקן אותי אם אני טועה
אבל אני חושבת שגם הבלון הזה וורוד.
הוא נראה ורוד יחסית לכובע
אבל למיטב זכרוני הוא היה כתום. כמובן יכול להיות שבגילי המתקדם הפכתי סנילי. בכל מקרה זה לא היה הורוד שנופח ע"י הבלוגרית ההיא… נו.. שכחתי איך קוראים לה..
העלת על פני חיוך
כן זה לא פשוט והיום בכלל עצוב לי כי נהרג חבר קיבוץ שאני מכירה והיינו ידידים בגלל הכלבים סנו שלי ודוק שלו היו יריבים
הפקרות
להזכיר לך איך קוראים לה ואז בתמורה אולי תזכיר לי למה היא לא במומלצים?