מצב היפותטי:
אתם נמצאים ליד מסילה מפוצלת של רכבת. הרכבת מתקרבת לפיצול במהירות ואתם מבחינים שבצד אחד של הפיצול עומדים 5 אנשים ובצד השני עומד אדם אחד. אתם יודעים שהרכבת לא תספיק לעצור בזמן והאנשים רחוקים מדי בשביל שתספיקו להזהיר אתכם.
לידכם יש כפתור שבאמצעותו אתם יכולים להחליט לאיזו מסילה תפנה הרכבת. אם לא תגעו בו הרכבת תפנה למסילה של 5 האנשים. אם תלחצו על הכפתור ימות האדם האחד. מה תעשו?
לכאורה המצב פשוט, אתם צריכים לבחור בין חיים של אדם אחד לבין חיים של 5 בני אדם. 5 יותר גדול מ 1 ולכן צריך ללחוץ על הכפתור, אבל אז מגיעים לשאלה האם אפשר לכמת חיי אדם?
כיצד אנחנו יכולים לקבוע שחייהם של אותם 5 בני אדם שווים יותר מחייו של האדם היחיד?
דבר אחד הוא וודאי, ברגע שלחצתם על הכפתור, ביצעתם פעולה שגרמה לכך שאדם שלא היה אמור למות ימות בגללה. זה הופך אתכם לרוצחים.
השאלה הנשאלת היא האם אי ביצוע פעולה פוטר אתכם מהאחריות לחייהם של 5 האנשים. הרי אם לא הייתם שם הם עדיין היו מתים. האם עצם היותכם שם גוררת חובה מצדכם לפעול?
קאנט טוען שהפעולה הנדרשת במקרה הזה היא חוסר פעולה – משמע אסור לכם ללחוץ על הכפתור. ע"פ קאנט החובה "לא לרצוח" שהיא חובה מושלמת חזקה יותר מהחובה לעזור לזולת (להציל את חייהם) שהיא בלתי מושלמת. כך שאם יש לבחור בין "לא לרצוח" לבין "לעזור לזולת" יש לבחור ב"לא לרצוח". עם זאת יש ביקורת מעניינת על הגישה הזאת (מי שמעוניין לקרוא אותה, מוזמן לגשת לסוף הרשומה).
מיל טוען שאנחנו צריכים למקסם את האושר הכללי. ומכאן שאם ימות רק אדם אחד האושר הכללי יהיה רב יותר מאשר אם ימותו 5. אם כך, ע"פ מיל, אתם אמורים ללחוץ על הכפתור. גם על התשובה הזאת של מיל יש ביקורת מעניינת (וכרגיל בסוף הרשומה).
אחד ההבדלים העיקריים בין מיל וקאנט הוא הגישה שלהם כלפי המוסר. לדעת מיל ניתן למדוד אם מעשה הוא מוסרי או לא רק ע"פ התוצאות של המעשה וכל תורת המוסר שלו (התועלתיות) מתבססת על הגישה הזאת. קאנט לעומתו טוען שהמוסריות נמדדת במעשה עצמו ולא בתוצאתו – משמע, מעשה יכול להיות מוסרי גם אם התוצאות שלו הרות אסון.
מי לדעתכם צודק, מיל או קאנט? אתם הייתם לוחצים על הכפתור?
ועוד שאלה למחשבה:
תארו לעצמכם שרחוק יותר על המסילה את האדם האחד, היו עומדים עוד 5 אנשים. הם היו עומדים כל כך רחוק כך שיש סיכוי טוב שנהג הקטר היה מספיק לעצור את הרכבת אחרי שפגע באדם האחד ולא היה פוגע בהם. עם זאת לא ניתן לדעת זאת בוודאות. האם אז הייתם לוחצים על הכפתור?
הביקורת על קאנט:
כפי שראינו קאנט טוען שהחובה המושלמת לא לרצוח תמיד תעלה על החובה הבלתי מושלמת לעזור לזולת. עם כך הב נציב את עצמנו במצב חדש. אתם עומדים ליד גנגסטר שעומד לירות ב 30 אנשים, הגנגסטר מציע לכם להרוג אדם אחד ובכך להציל את שאר ה 29. אם לא תהרגו את אותו אדם כולם (כולל אותו אדם) יוצאו להורג.
ע"פ קאנט במצב זה עליכם לסרב להרוג את אותו אדם ולהניח לכולם למות.
קאנט היה עונה על הביקורת הזאת בטענה שרצח אסור בכל מקרה, ושהגנגסטר במקרה הזה הוא חסר המוסריות ולא אתם שסירבתם לרצוח. הוא יטען שהמדידה שלנו במקרה הזה היא תוצאתנית כי אנו מסתכלים על התוצאות (מוות של 30 אנשים) במקום על המעשה עצמו (אי רצח).
הביקורת על מיל:
מיל טוען שיש למקסם את האושר של כלל בני האדם. עם זאת הוא אינו מציע דרך למדוד את האושר. במצב כזה ייתכן בהחלט שאושרו של אותו אדם אחד היה עולה עשרות מונים על אושרם של אותם חמישה שהיו אומללים ואולי אף קצו בחייהם.
מיל עצמו מודה בבעייתיות שבכימות האושר.
אני הייתי בוחר באדם הבודד
ככה נראה לי בתיאוריה, ככה עובד הרציונל שלי שיום יום
ועוד שאלות למחשבה
* ונניח ש-5 האנשים מבוגרים מאוד ואתם יוצאים מתוך הנחה שלא יהיה להם דור המשך, את שלהם הם כבר "עשו".
הפרובלמטיות של האתיקה
אתיקה היתה תמיד הנושא שבו (בעיני, לפחות) היו לפילוסופיה הכי פחות תשובות.
אתה לומד את זה
או שבמקרה נגעת בנושא?
הגישה של גליה דומה לגישה של מיל
אבל היא מדברת על מספר חיים מקסימלי ולא אושר מקסימלי.
אני חושב שהייתי נותן לרכבת לדרוס את
חמשת האנשים.
לא הייתי לוחצת על הכפתור
ואני חושבת שבמקרה כזה פשוט הייתי מתקדמת במהירות כמה שיותר למסילה עצמה
מסובך ביותר.
היה קשה לי להתערב בגורל ולגרום למישהו למות במקום 5 שעמדו למות, בתאונה.
הממ… מעניין
המניע היחיד שהיה גורם לי לבחור ב5 אנשים היא אם האיש הבודד היה צעיר יותר מהם..
אני לא הייתי בוחר…
אין לי אף זכות לקבוע מי יחיה ומי ימות וכל אדם אחראי לגורלו לדעתי, איך אני יכול לדעת למשל אם אותם 5 אנשים הם עצמם פושעים ידועים ואותו 1 הוא צדיק גמור? אולי אפילו המשיח עצמו :-P
במסגרת הראיונות והכתבות על 30 שנה
למלחמת יו"כ, היה מאמר שניתח את פעולתו של הרמטכ"ל דאז, דדו, בכל הקשור לניהול המלחמה. השאלה שעמדה כל הזמן ברקע, זה למה הכריחו כל כך הרבה חיילים, להישאר בעמדות שלהם, ולא לסגת לאחור, גם כשידעו שאין סיכוי שהם ישארו שם בחיים.
האמת, גם אני חושב
שהייתי בוחר באדם הבודד. אני מאמין שמעשה נבחן ע"פ התוצאות שלו.
אלו פרמטרים שהעדפתי להשאיר בחוץ
אין ספק שהם חשובים בשיקול הכללי של כל אדם, אבל רציתי להדגיש את נושא ערך החיים (האם ניתן לכמת אותם או לא).
הבעיה היא שכל אחד מהם
כאשר מצמידים אותו אל הקיר עם דוגמאות שלא תואמות לחלוטין את התיאוריה שלו, פונה להסברים שנובעים בצורה זו או אחרת מהגישה האחרת.
אני אכן לומד את זה
אוניברסיטה פתוחה – בעיות בפילוסופיה של המוסר. וזה באמת קורס מאלף.
לא זכור לי ששאלתי
אם ה5 ימותו מחר במקרה. מה שאמרתי הוא שאם לא היית מתערבת הם היו מתים בכל מקרה כאשר הרכבת היתה פוגעת בהם. השאלה היא אם את רואה את חוסר ההתערבות שלך כפעולה שעלייך לתת את הדין עליה (יכולת למנוע את המוות אך בחרת שלא) או כחוסר פעולה ועל כן את לא אחראית למותם (הם היו מתים בכל מקרה כך שלא שינית כלום).
הקטע של ה 5 שימותו מחר
היה ניבוי של השאלה הבאה שתבוא ומענה גם עליה :)
הם לא מטומטמים…
הם סתם חבורה של אנשים שלא יודעים שללכת על פסי רכבת זה מסוכן. וחוץ מזה אולי מישהו קשר אותם כדי לראות אם סופרמן יגיע להציל אותם…
אה…
לא הייתי שואל את זה, אלו נתונים שנמצאים מחוץ למשוואה.
השאלה היא מה היית משיגה בכך
את המוות שלך בנושף למוות של 5 האנשים (כי הגוף שלך לא מספיק חזק לעצור רכבת, אלא אם את סופרמן ולא ידעתי).
אם מישהו קשר אותם
אז הייתי נותן רק לאיש הבודד למות.
לא ללחוץ….לא היייתי לוחצת.
שוב, אי לחיצה היא גם פעולה
כמו שאם אני לא בולמת כשאני באוטו ומולי הולכי רגל – זו גם פעולה. אם כי פה אין ממש קונפליקט בבחירה.
קאנט יענה על זה באופן הבא (נראה לי)
במקרה א` יש לנהג חובה שלא לרצוח זוהי חובה מושלמת לכן עליו לבלום. שימי לב שהוא כבר מבצע פעולה שהיא נהיגה והנהיגה היא זאת שתהרוג את האדם (משמע האחריות היא עדיין עליו מאחר והוא מבצע פעולה בכל מקרה)
ביקורת תמיד תהיה
כי אנשים שונים דוגלים בתאוריות מוסר שונות. בסופו של דבר אתה צריך לבחור במה שאתה חושב שהוא נכון מוסרית.
כלומר
אם התנאים היו שווים (לא צעיר יותר ולא זקן יותר) היית בוחרת לללחוץ על הכפתור ולהרוג את האחד.
כן
גם אי-עשייה זה סוג של בחירה… זתומרת שאם אני בוחרת לא ללחוץ זה אומר שבחרתי להרוג חמישה
זו אכן בחירה
השאלה היא אם מבחינה מוסרית, מוות של 5 בני אדם כתוצאה מאי עשייה הוא רע יותר ממותו של אדם אחד עקב עשייה.
מה?!
אה…
חייב לבחור (319)
מאוד! |מחייך מאוזן לאוזן|
את מתעלם מדבר חשוב
ברור שתמיד אתה יכול למצוא דרך שלישית (לסמן במורס, לפוצץ את פסי הרכבת לפני הפיצול וכו`) אבל זאת לא השאלה כאן.
לא לוחץ על הכפתור
מי אני שאהיה אחראי באופן ישיר למותו של אדם אחד או חמישה אנשים, אם הם לא רואים רכבת אז הגיע הזמן שישימו משקפיים או מכשיר שמיעה חזק יותר. אני לא רוצה לחיות עם הידיעה שאני באופן ישיר רצחתי בנאדם אחד אפילו. זה אולי הציל חמישה, אבל זה גם אולי הציל חמישה טרוריסטים…
תשובה קאנטיאנית ולגיטימית לחלוטין
אני אישית הייתי לוחץ על הכפתור כי בחוסר של מידע נוסף הייתי בוחר באופציה המספרית.
אז אתה תהיה אחראי לרצח ישיר
האחריות תיפול עלייך באופן ישיר ואתה תישא בתוצאות של להסתכל למשפחה של אותו אדם בעיניים ולומר להם שאתה ב-ח-ר-ת לרצוח אותו כדאי להציל אחרים. אני אישית לא מוכן לחיות עם ידע כזה ואחריות כזו כבדה לכל החיים שלי. אומנם בחוסר מעשה 5 ימותו, אבל אני לא אהיה אחראי להם באופן ישיר ואף אחד לא יוכל להאשים אותי, כי הם עצמם לא היו מסוגלים לרצוח…
נכון
אני אהיה אחראי לרצח ישיר, אני גם אהיה אחראי להצלה ישירה. תשובה טובה לא תמצא כאן – יש טיעונים בעד ונגד שתי העמדות (לצערי הרב אני צריך לשנן את כולם למבחן בקרוב). שתי הדעות לגיטימיות ואני לא חושב שיש טיעון מנצח במקרה הזה.
אני דווקא חושב שיש טיעון מנצח
אתה אולי אחראי להצלה ישירה, אבל הטובה אף פעם לא משתווה לעומת הרעה. זה למה אנשים כל הזמן יזכרו לך את הדבר הרע היחיד שעשית מול כל הדברים הטובים שעשית. העובדה שבחרת אתה בהחלטה שלך לגרום למוות של אדם אחד אפילו, אתה אחראי לכאב שיבוא למשפחה שלו ולחברים שלו וזה לא משנה אם זה 5 איש שמתו שגם להם יכולים להיות משפחה כואבת.
מבחינתי זה לא טיעון מנצח
מבחינתי אני אחיה עם הידיעה שעשיתי שיקול של 5 אנשים חיים מול איש חי אחד ושבחרתי בהתאם לצו המוסרי שאני מאמין בו.
אני לא אמרתי שאי לחיצה זה לא בחירה
אני בוחר לא לרצוח אף בנאדם כי אין לי זכות להחליט מי יחיה ומי ימות ותאמין לי שהזיכרון שיש לך על אותו רגע שבו ראית את אותו אדם מאבד את חייו בגלל החלטה שלך, הכמות כבר לא תשנה יותר מידי הרבה. אני יודע כי אני כמעט הרגתי מישהו כשהייתי ילד ומאז המילה אלימות לא קיימת אצלי…
השאלה המתבקשת מדבריך היא
האם, בעצם אי הלחיצה על הכפתור למרות שהיתה לך אפשרות, לא החלטת שהחמישה ימותו. אני טוען שכן, אתה טוען שלא וכאן נמצאת נקודת המחלוקת ביננו.
אני לא רואה איפה
בפעולה זו הוא פעל בצורה קנטיאנית.
כדי שלא יהרגו המונים בעורף,
הוא העדיף שלא יעשה כלום בנוגע לחיילים הלכודים בכל מיני מוצבים … וזה כשמדובר בחשיבה על ההמערכה הכוללת ולא קרבות במוצבים.
אוף, כולם אומרים לי שהוא מעצבן
אבל אני אוהב אותו P-:
גם כשזה מתנגש
עם אי הצלה של רבים אחרים?
לקאנט אין סנטימנטים לכמות
אדם אחד שווה ערך בעיניו ל 5 אנשים (לטענתו אי אפשר לכמת חיים).
אני אסביר לך למה לא גם
כי באי הלחיצה אני לא זה שאשם באופן ישיר, אני לא החלטתי שהם ימותו. זה המסביב שגרם לכך. זה כמו הדוגמא שלך עם הטרוריסט שנותן לך או לרצוח אחד או שכולם ימותו, אין פה עניין של הגיון. כי אי אפשר להיות הגיוני עם מישהו מטורף, הרי עד כמה שאתה יודע הוא יהרוג את כולם ככה או ככה
להיפך
לגבי התוצאה יותר חשובה – 5 מתים לעומת מת אחד (או ע"פ מיל, אושר של 5 מול אושר של אחד).
במקרה של הטרוריסט אני אהרוג את עצמי
ככה שאני בוחר מי יהיה שימות וזה לא יהיה אחר, מה שיקרה אחרי זה כבר יהיה תלוי במישהו אחר.
אז אתה משליך מעל עצמך את האחריות
כמו שאמרתי, דרך לגיטימית, אבל לא הדרך שאני הייתי בוחר בה.
גם פה לא נגיע להסכמה, אבל…
אני מדגיש ואומר שאני יודע מה ההרגשה של לחשוב שהרגתי מישהו… אני לא בטוח שאתה יודע… אז אצלך נראה לי זה עדיין תאוריה בעוד אצלי זה מעשי… מבטיח לך שברגע האמת אתה תחשוב הרבה אחרת ממה שאתה חושב עכשיו, אני רק מאחל לך שבחיים לא תגיע למצב שתצטרך להחליט…