טעם העיר - חמוץ מתוק...

תכננתי לספר לכולם כמה נהניתי בטעם העיר. כמה האוכל היה לא כל כך גרוע, איזה מבחר ענק של מאכלים היה (סושי, בשרים, פסטות ומנות גורמה), וכמה כיף היה בסה"כ של האירוע. הבעיה היתה שהיו שני דברים שהעיבו על ההנאה המיינסטרימית והבהמית שלי.

כמה מאכלים יצליח פגע לדחוס לקיבה אחת?

כאשר הגעתי לטעם העיר ב 17:30 (חצי שעה לפני שעת הפתיחה הרשמית) כבר מכרו מאכלים והיו יחסית מעט אנשים. אני וידידי ח` החשנו צעדינו ועברנו ליד כל הדוכנים על מנת להתרשם מן המבחר לפני הבחירה הגורלית.
עברנו על כל הדוכנים ובחרנו לפתוח בהמבורגר ענק. לאחר מכן המשכנו באצבעות אנטריקוט וקבבוני טלה, השלב הבא היה סושי סטנדרטי וחסר כל ייחוד שלאחריו היינו חייבים לקחת שיפודי עוף ברוטב מוזר כדי להבהיר לנו שיש גם דברים מיוחדים בחגיגה הזאת. לבסוף קינחנו בדוכן המילקי הענק שהוקם באזור.

איך אומרים אצלנו – לא על הלחם לבדו יחיה האדם, צריך שיהיה בתוכו איזה המבורגר.

מה קורה כשכמה רמקולים לא משתפים פעולה?

בין תחילת הארוחה לסופה הגיעו עוד ועוד אנשים לאזור. המוכרים החליטו שהגיעה הזמן להרוויח את לחמם וכל אחד מהם התחיל לצעוק, לצרוח, לשרוק ועוד כל מה שיכל לחשוב עליו על מנת שיבואו לקנות אצלו. מעל הבמות המותגיות, שהאפילו על דוכני האוכל, צרחו היחצ"נים באמצעות רמקולים ענקיים את המבצעים שלהם, והשמיעו מוזיקה בעוצמה גבוהה. לצערי הרב, לא היה מדובר באותה המוזיקה….

החום, הלחץ, הרעש, הכמות האדירה של האנשים, כל אלו גרמו לי להרגיש לחוץ וההנאה המושלמת שחוויתי מן האוכל נפגמה עד מאוד.

איך אומרים אצלנו – שירו שירו בגרון ניחר, אבל בחייאת רבאק, שזה יהיה אותו שיר.

מה הקשר בין ספרייט לסגוואי ולמה לדחוף?

עם זאת, ככל ישראלי מצוי לא יכולתי לוותר על האפשרות לזכות בפרסים. אני וח` ניגשנו אל דוכן הספרייט שהציג על במתו את מיטב מכשירי הסגוואי שכל אחד מאיתנו יכול היה לרצות. וכל מה שצריך היה לעשות על מנת לזכות באחד, הוא לנסות לפתור חידון טריוויה. מי שהשיג את מירב הנקודות הוזמן להשתתף באחד מחצאי הגמר והראשונים מחצאי הגמר הוזמנו להשתתף בגמר הגדול שבסופו יהיה זוכה יחיד בסגוואי.

ח`, בסיוע שלי, קיבל 60 נק` ועלה לחצי הגמר. אני, בסיוע של ח`, קיבלתי 40 נק` (השאלות היו אחרות) ולא עליתי. בשלב שאני עניתי על החידון, ח` ניסה להתקרב ולהביט בשאלות. האדם שעמד אחרי בתור דחף אותו בכח והתחיל לצעוק עליו שלא ידחוף ושיבקש סליחה. ח` ניסה להסביר לו באדיבות שהוא לא משחק אלא רק מסייע לי אך אותו אדם החליט שהוא לא יצא פראייר והחל לדחוף את ח` ולצרוח עליו כמו מטורף עד שאחד המפעילים הרחיק אותו מהמקום.

איך אומרים אצלנו – דחפת מרובה, לא שיחקת.

איך האוניברסיטה תמיד דופקת את הכל…

נשארתי עם ח` עד חצי הגמר וראיתי איך הוא זוכה לעלות לגמר. את הגמר לצערי לא ראיתי כי הוא היה ב 22:00 ואני הייתי חייב לסיים עבודה לאוניברסיטה (שגם ככה סיימתי אותה ב 2:30 בלילה). מה שגורם לעיניים שלי להיות עכשיו אדומות ולהעצם בכל כמה שניות ולראש שלי ליפול מדי פעם על המקחגדיכיחגכילדת.

איך אומרים אצלנו – התיאוריה של מרקס טוענת שהמעמד הבורגני… (איך זה נכנס לפה?)

לסיכום

האירוע היה מהנה אבל הם צריכים לזכור מספר דברים:

– הרעיון הוא פסטיבל של דוכני אוכל עם כמה מותגים שנמצאים במקום לעשות כיף ולא של פסטיבל מותגים עם כמה דוכני אוכל כדי שיהיה משביע..

– צריך למנוע מאנשים עצבניים להכנס. אני שוקל לפתח מכשיר שמודד פוטנציאל עצבים ולמקם אותו בכניסה לכל אירוע.

– הם חייבים לתת שאלות טריוויה קלות יותר. מי לעזאזל יודע מה זה פניציה?

– הם צריכים לתת לי סגוואי במתנה. אל תשאלו למה…. זה לא באמת משנה.

ח`, דרך אגב, הגיע למקום חמישי בגמר. הלך הסגוואי.

מחשבות של 16 על “טעם העיר – חמוץ מתוק…”

צפוף לי מדי המקומות האלו
לא מתקרב בכלל

ספרו לכולם

מחשבות של 16 על “טעם העיר – חמוץ מתוק…”

כתיבת תגובה לבטל