אנחנו חיים בעולם של יותר. עולם בו אנחנו כל הזמן מנסים להיות יותר טובים ממה שאנחנו, יותר מצליחים ממה שאנחנו, יותר מוצלחים ממה שאנחנו.
בעולם של יותר החברות העסקיות לא יכולות לנוח על זרי הדפנה. הן חייבות כל הזמן לחדש ולשפר. זה לא משנה להן בכלל שהמשתמשים כבר מזמן לא עומדים בחידושים ובשיפורים. מה שחשוב זה ליצור יותר משתמשים, ויותר אפשרויות, אפילו אם חלק מהן לא פועלות כמו שצריך או לא פועלות בכלל.
בעולם של יותר אנשים כבר לא יכולים להציע נישואין באמצעות כריעת ברך וטבעת. הם צריכים שהצעת הנישואין שלהם תהיה מושכת יותר וייחודית יותר ממה שנעשה עד היום. החל מהצעות מעל מגרשי פוטבול, המשך בהצעות תוך כדי מתיחות של יגאל שילון וכלה בהצעות תוך כדי קפיצת באנג`י.
בעולם של יותר אנשים לא יכולים להסתפק בטלפון פשוט. הטלפון של אנשי היותר צריך להיות גם מצלמה וגם רשמקול, הוא צריך לכלול מחשב כף יד ונגן MP3 ובהמשך אולי אפילו מיקרוגל למקרה שיתחשק למישהו עוף באמצע הנסיעה.
בעולם של יותר קומדיות בטלוויזיה ויותר סדרות מציאות, תוכנית ששומרת על קו אחיד מתחילה לקבל ביקורות בסגנון "הם איבדו את זה" ו "הם כנראה נמצאים במצב של עייפות החומר". לכן התוכניות מנסות בכל עונה להיות יותר חדשניות ולשבור יותר גבולות ובסופו של דבר אנחנו מקבלים את "48 שעות".
בעולם של יותר מסיבות יום הולדת לא יכולות לכלול רק את המשפחה ומספר מתנות. מסיבה של יותר חייבת לכלול דיג`יי מקצועי, כיבוד במאות שקלים, צוות הווי ובידור ומועדון ריקודים פרטי.
בעולם של יותר יוצרים כלי רכב יותר משוכללים ויותר מהירים שמזהמים יותר אויר וזוללים יותר דלק שכשלעצמו עולה כל הזמן יותר ויותר.
בעולם של יותר הציפיות גבוהות יותר. השיאים כל כך גבוהים שכמעט בלתי אפשרי לשבור אותם, הציפיות כל כך גבוהות עד שאנשים מעדיפים לוותר עוד לפני שניסו ומאבדים את המוטיבציה להפוך למה שהם יכולים להיות. הם מוותרים יותר ונכנעים יותר והופכים מדוכאים יותר עם יותר חלומות מנופצים.
בעולם של יותר ההנהגה מרוויחה יותר, נופשת יותר, מושחתת יותר, מגוחכת יותר, מבזבזת יותר והכי חשוב – עובדת יותר (עובדת עלינו בעיניים).
בעולם של יותר אנשים הופכים לחולים יותר ופגועים יותר. הם הופכים למנוכרים יותר ועצובים יותר. הם הופכים לטפשים יותר וחלולים יותר. והכי גרוע, זה לא אכפת יותר לאף אחד.
בעולם של יותר אנחנו מקבלים פחות.
לא חשבתי על זה ככה…
אני מניחה שאיפשהו הרגשתי שלפעמים "יותר" זה בעצם "יותר מידי", אבל כנראה שלא ממש התעמקתי בשאלה של מה זה עושה לכולנו….
כל כך נכון!!
כל כך נכון שזה עצוב
אהבתי
תגיד אני יכול לפרסם את הרשומה כרשומת השבוע?
העולם תמיד חי בחוסר
הרי ידוע שמי שיש לו יותר, תמיד רוצה יותר כי הוא יחשוב כי תמיד חסר לו ולכן זה מעגל קסמים שאינו מסתיים.
ואיי… זה ממש נכון.
ועדיין, עולם של יותר.
Sad but ture
כמו שאמרו לפני, אמיתי ולצערי נכון
מרוב זה שאנחנו מקבלים כל כך הרבה דברים שאנחנו לא צריכים ותמיד מתחרים אחד בשני למי יש את ההכי טוב שלא נשתמש בו, נהפכים לרדודים וגועליים וחסרי איכפתיות וכמו שאמרת מושחתים.
בעולם של יותר אין דבר כזה יותר מדי
תמיג מחפשים איפה אפשר להוסיף ולגדוש עד שהכל יתפוצץ.
אני מאמין שכל התנועה האחרונה לכיוון
הרוחניות נובעת שההרגשה של האנשים שהם לא יכולים יותר להתחרות בקצב של החברה. הבעיה העיקרית היא שברגע שהרוחניות הופכת למיינסטרים, גם בה מתחילים להתגלות ניצנים של יותר.
תודה 🙂 ובכיף.
בהחלט אפשר להסתפק במועט
ואני חושב שצריך להפסיק את הריצה המטורפת הזאת אחרי הטוב יותר וה"הכי" מוצלח. זאת ריצה שלא נגמרת ובסוף רק מתעייפים.
על זה בדיוק אני מדבר
הדברים הכי פשוטים מושכים אותנו עכשיו באותה עוצמה כמו פעם ואולי אפילו יותר בגלל שנמאס לנו מהריצה המטורפת אחרי היותר.
בהחלט.
כל עוד לא נשארים יותר מדי מאחור
אני מסכים איתך. אני לא אקנה את הטלפון הכי חדיש שיש, אבל בהחלט אקנה אחד שכולל ספיקר חזק וזכרון בנפח סביר שיוכל להכיל את כל הטלפונים של חברי.
אני דווקא נהנה הרבה בלי לחשוב 😛
אז האריסטו הזה לא ממש משפיע עלי :-D