אנשים חוששים לתת אמון. אי אפשר להאשים אותם, הם בוודאי נפגעו מלא מעט אנשים שניצלו את האמון שהם נתנו בהם. מאחר ואינם מעוניינים להפגע יותר, הם החליטו שהאמונה כמוה כחולשה ולכן פיתחו עור של פיל להפריד בינם ובין העולם. היו שהגדילו ועשו, ומעדיפים לפגוע טרם שייפגעו.
ניתן להשוות את המצב לילד שנהנה לו משקית של שוקולדים, אך 4 קוביות מתוך ה 20 היו מרות ולא טעימות. אם יפעל כמו אותם חסרי אמון, הרי שלא יאכל שוקולדים יותר על מנת שלא יטעם שוב את הטעם המר. ייתכן שאף יגדיל ויתבע את מפעל השוקולד על מנת שלא ייצר שוקולדים לעולם.
– –
אל הרשומה של "תמיד שם לתת חיוך" הגעתי באמצעות מסר מספי (הסופרמן).
מיד לאחר שקראתי את הרשומה ידעתי שזו רשומה שאני אשים במומלצים. זו רשומה שכוללת הרבה כאב, אבל עם הזדמנות לעשות כל כך טוב למישהי.
לא השליתי את עצמי והיה לי ברור שיהיו אנשים שיחליטו שזו המצאה של המערכת. היה לי ברור שלא כל התגובות יהיו אוהדות (למרות שהופתעתי מהכמות המועטה של התגובות ה"רעות").
כמו לכולם, גם לי באיזשהו מקום יש השגות לגבי הרשומה. גם אני תהיתי לא אחת האם הרשומה אמיתית או שזו עוד מתיחה מורכבת המופיעה אחת לזמן מה באינטרנט. אך אם עלי לטעות לכאן או לכאן, אני מעדיף לתת את האמון ולא לפגוע.
גם אם ייסתבר לי שזו היתה מתיחה, סביר להניח שאני אחשוב "הממ, זו הייתה מתיחה יפה. כל הכבוד לה על המהומה שהצליחה לעורר", אך ברור לי שרבים אחרים ייפגעו הרבה יותר. לאנשים שנותנים אמון קשה לקבל את האפשרות שייתכן והאמון יופר. האם בשל כך עלי לשפוט מראש רשומות מעין אלו לאי המלצה? האם רק בגלל סיכון שמשהו אינו אמיתי, עלי להתעלם ממנו?
אנשים קראו את הסיפור שלה והצליחו למצוא בו אי אילו פגמים שלטענתם מוכיחים שהסיפור הוא זיוף. אותם פגמים תמיד מבוססים על ידע אישי ועל כן לא בהכרח אמין (לא היה פיגוע בבסיס בשנים האחרונות, איך זה יכול להיות שקוראים לה סערה?). "הוכחות" כאלה הן מסוג ההוכחות שהתנ"ך הוא אמיתי ואלוהים קיים. הן יכולות להטיל ספק אך לא מוכיחות דבר.
– –
אמון הוא לא דבר שצריך להרוויח. אמון הוא דבר שצריך לתת ולקוות שהצד השני יעשה הכל על מנת לשמור עליו.
< src="C:Program FilesMaxthonPluginJS-pluginScriptsz_highlight_custom_text_by_zeroglif.js">
מסכימה איתך עם כל מילה
הממ
כל כך הרבה פעמים התבדתי.. שכן.. קשה לי לתת אמון.. אבל עדיין איכשהו.. אני קודם כל מאמין, רק אחר כך מתחילות חשדות שאולי מיהרתי להאמין, לצערי הרבה פעמים אני מגלה כי צדקתי כשפקפקתי או שלא פקפקתי בכלל ושוב נפלתי קורבן לשקרים, זו הרגשה נוראית.. אתה מרגיש ממש פתי, לא יודע..
מסכים עם הדברים ומוסיףhttp://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=7321&blogcode=80816
אני גם מאמין שהסיפור אמיתי, וגם אם הוא לא אמיתי – בשבילי הוא מספק בסיס חזק לאמון שיש שם אלפי אנשים עם סיפורים דומים, שלהם לא ניתנת הבמה הזאת – והם מתמודדים עם הסיפור שלהם באלמוניות והם מנסים להספיק את כל מה שהם יכולים בקצב הזמן המוגבל.
אני לא יודע אם זה אמיתי או לא…
אבל מכיוון שהיו לי כמה מסרים אישיים עם הבחורה שלצערי נעלמה מהשטח, אני מעדיף להאמין ולא לפקפק עד שאין לי הוכחה אחרת ואז אני אהיה הראשון שיאמר שעבדו עלי. אין לי בעיה להודות באף טעות, אבל להאשים את הבחורה כאשר אם לא אני אז זה בכלל לא היה מתפרסם. זה פשוט מגעיל היה לקרוא חלק מהתגובות שם, אם אין משהו טוב לומר למישהי שככה חולה. אז שישתקו וזה עדיף.
גם אני נפגעתי פעם
מכך שנתתי אמון במישהו והוא זרק לי אותו בפרצוף. אני לא חושב שזה מנע ממני לתת אמון באנשים.
כן, קראתי כמה מהרשומות שלו בעבר
בהחלט בלוג מעניין.