על חשבון וחסכון

אח שלי עומד לבטל את חשבון הבנק שלו.

מאז ומתמיד אחי שנא את החברות הגדולות. החברות שלטענתו נועדו אך ורק כדי לעשוק את האזרח. פעם הוא הסתפק רק בשנאה. אח"כ הוא סירב לקבל כרטיס אשראי בטענה שזה נועד אך ורק לגרום לאנשים לבזבז מבלי להבחין.  בשלב מסויים הוא הוציא כרטיס אשראי אך לא השתמש בו, וכיום הוא מתעתד לבטל אותו לחלוטין.

 

היום הוא פנה אלי ואמר לי שהוא מתכוון לבטל את חשבון הבנק שלו. לטענתו הבנקים הם מכונה משומנת לניצול האזרח ולקיחת כספו. העמלות שהם גובים הם עצומות. הריבית שהם נותנים לסכומים קטנים היא זעומה גם מבחינת האחוזים (כ 0.3% ריבית לשנה). ככל שהסכום גדול יותר בפק"מ שלך כך גם הריבית גדלה, למרות שמבחינת הבנקים זה לא משנה את היכולת להשתמש בסכום. מבחינת הבנקים כל הסכומים הנמצאים בפק"מ ביחד מצטרפים לסכום כללי שניתן להשתמש בו לצרכיהם. לכן אין סיבה להפלות מבחינת הריבית חוץ מהרצון של הבנק לחסוך.

 

הוא אמר לי שהוא לא מתכוון לשלם עמלות ניהול כאשר הפעולות היחידות שהוא עשה בשנה האחרונה הם שתי משיכות כסף מהבנק. לטענתו זה לא משתלם לו והוא מעדיף לשמור את כל הכסף אצלו.

 

לאחי תמיד היתה משיכה לאנרכיזם (במובן הטוב של המושג), וככל שעובר הזמן נראה שהמשיכה הזו רק מתגברת.

 

לטעמי הייתרון העיקרי ואולי היחידי של הבנקים וחברות האשראי כמו גם של רוב החברות הגדולות הוא נוחיות. זה בעצם מה שהם באים לספק לנו, ועל זה אנחנו משלמים. כמה אנחנו מוכנים לשלם בעבור נוחיות זה אינדיבידואלי וכנראה שאחי אינו מוכן לשלם את הדרוש.

אני עצמי, מוכן לשלם ככל הנדרש על מנת להקל על עצמי, בין אם מדובר בבנקים ובין אם מדובר בנסיעה במונית לעומת האוטובוס. אני מוכן לשלם בעבור היכולת להקל מעט את קשיי החיים. אבל אני מבין את אחי, ולפעמים אני חושב שהייתי שמח אם היה לי חלק מהאידיאליזם שלו. מי יודע, אולי בעתיד גם אני אמצא את עצמי מבטל את חשבון הבנק.