נקודת קיצון

מישהו אמר פעם שלכל חברה יש את נקודות הקיצון שלה.

נקודת קיצון של חברה היא אדם שמסרב לקבל על עצמו את החוקים שלה ומתעקש למצוא את הפרצות השונות שייאפשרו לו להשאר חלק מאותה חברה, אך לקבל נקודות זכות שאחרים לא מקבלים.

אותו אדם במקרים רבים ימשוך אחריו עדר של אומרי הן. הסיבה העיקרית לכך היא שאנשים נוטים ללכת אחר הכבשה השחורה. אותה כבשה שחורה אשר יודעת להציג עצמה כמקופחת מכל וכל. כאחת שאין לה ברירה אלא לפעול כפי שהיא פועלת. אותה כבשה שחורה אשר מנסה למתוח את הגבול עד לקמשרעת המקיסימלית ונפגעת עד עמקי נשמתה כאשר החוט הבלתי נראה ששומר אותה בתוך החברה נקרע.

 

תהייתו העיקרית של אותה נקודת קיצון היא כיצד ייתכן שדווקא הוא זה שמתנכלים אליו? כיצד זה קורה שתמיד הוא זה שנפגע? כיצד ייתכן שבכל חברה אליה הוא פונה הוא מוצא את עצמו ניצב מחוץ לקו הגבול כאשר לא מאשרים לו ויזת כניסה?

אותם אומרי הן ההולכים אחריו בד"כ פוגשים אותו באותו המצב. הנרדף המדוכא שאיש אינו מקשיב לו. המסכן שכולם רודפים אחריו רק מאחר והוא הוא.

הם פונים במו לראשי החברה, נלחמים למענו ומוכנים לעשות הכל על מנת לסייע לו לשוב. "הרי לכל אחד מגיעה הזדמנות שניה" הם אומרים.

אותם אומרי הן בד"כ לא מבינים שלפני אותו מצב ניתנה הזדמנות שניה. בד"כ גם שלישית ורביעית ואף יותר. על מנת שאדם ייזרק מחוץ לחברה ללא יכולת לחזור עליו לשבור חוקים רבים כל כך, שהעומדים בראשה מאבדים את התקווה לגרום לשינוי בו.

 

נטייתו של אותה נקודת קיצון היא להציג את הנתונים בצורה חלקית ואף לסלף עובדות כאשר הוא מספר את סיפור חייו לאנשים השונים היוצאים והנכנסים לחברה. בסיפוריו תמיד הוא מופיע כצדיק הטהור והתמים אשר כל רצונו הוא להשתלב וליצור עולם שכולו טוב ושוויון זכויות. הוא שוכח לספר כיצד הוא פגע שוב ושוב בשאר אנשי החברה. כיצד הוא סרב שוב ושוב לצעוד בתלם וכיצד הוא ניסה לנצל כל פרצה שבחוק לתועלתו האישית.

אותו נקודת קיצון בד"כ לא רואה קשר בין פעולותיו הנוגדות את חוקתה של אותה חברה, לעובדה שהוא מנושל אחת לאחת מזכויותיו. לטעמו אם עשה משהו ונתפס, יש לאמר לו לא לעשות זאת יותר, לסמוך עליו שאכן יעשה כך, ולתת לו את מלוא זכויות החבר באותה חברה.

זה בד"כ קורה בפעם הראשונה או השניה. אך לאחר הפעם השלישית ומעלה אותה נקודת קיצון מנושל מזכויותיו אחת לאחת, וכנקודת קיצון הוא לא מבין מדוע. הרי באותה השניה הוא לא עשה דבר רע. הרי הוא הביע חרטה (כבר 5 או 10 פעמים), הרי זה בלתי אפשרי שיהיה מצב שבו אין דרך חזרה.

בד"כ בשלב זה ינסה נקודת הקיצון להשתמש בכל דרך היא על מנת לחזור לתוך החברה. ברבים מהמקרים הוא ינסה להשתמש במניפולציה רגשית, בהתחנפות חסרת תקנה, בהבעת גועל וכו` מתוך מחשבה שאותם ראשי חברה לא יבחינו בפעולות אלו. ייתכן שאותו נקודת קיצון אף לא יהיה מודע לכך שהוא מבצע את הפעולות האלו.

עם זאת, בהנחה ואותם ראשי חברה אכן יפלו לרשת ויחזירו אותו לחיק החברה, הם ילמדו על בשרם את הטעות כאשר יגלו שהוא לא השתנה ואפילו במעט ושהוא ממשיך לחפש כיצד יוכל לפרוץ את הגבולות מבלי להתפס.

 

חשיבתו של אותה נקודת קיצון נתקלת במספר נקודות המונעות ממנה להיות נכונה:

 

 

 

נמאס – ראשי החברה במצב נורמלי אינם רובוטים ולכן יכולת הסליחה שלהם אינה בלתי מוגבלת. לאחר מספר מסויים של פעמים הם מבינים שנמאס להם לחזור על עצמם ולכן מנתקים כל קשר עם אותה נקודת קיצון, או לחילופין שומרים את הקשר על בסיס שיחות חובה בלבד. כמו כן הם אינם ששים לספק לאותה נקודת קיצון הטבות שהם שמחים לספק לשאר אנשי החברה.

 

***

כאשר אדם מחליט להיות נקודת קיצון (שכן זו החלטה מודעת ולא מצב נתון) אנשים מוצאים את עצמם מסלקים אותו מהחברה גם אם אינם נוהגים לפעול כך.