אנשים הם אחד הדברים המעניינים היותר שקיימים. הם אוהבים, שונאים, מדברים, צוחקים, בוכים, עצובים, מכים, מתחבקים, שמחים… מאחורי כל אחד מהם יש סיפור, וכל סיפור הוא עולם בפני עצמו.
אני צופה באנשים, מסתכל עליהם, על הסיפורים שלהם, על החיים שלהם. את הדברי הכי מעניינים אני כותב לעצמי כדי שלא אשכח. ואת היפים ביותר מביניהם, אני חולק איתכם.
נירה יושבת לה מדי יום בפתחה של אחת מחנויות ההיפר-נטו המפוזרות להן ברחבי הארץ. היא נהנית מהרגעים הקצרים בהן האויר שבפנים נושב החוצה ונותן לה טעימת מזגן קלה ומשיבת נפש. כאשר אנשים נכנסים היא בודקת את תיקיהם, לעיתים בקפידה, לעיתים ברפרוף, ומכניסה אותם פנימה.
לנירה יש בית לכלכל וילדים להאכיל, ואת כל זה היא עושה עם משכורת של כ 2700 ש"ח לחודש. היא מוצאת את עצמה כועסת על עצמה על כך שלא עשתה בגרות, ולא השקיעה בעבר. היא אומרת שהיא את החיים שלה כבר פספסה, בגיל 30… קשה להתחיל מחדש.
היא ובעלה התגרשו זה מכבר, ומאז כבר מצאה לעצמה בחור אחר, שרמנטי ויפה. אותו בחור עזר לה בתקופה קשה, הוא עזר לה לקנות דירה, עזר לה לטפל בילדים שלה, עזר לה כספית בזמנים קשים.
נירה באמת ובתמים האמינה שמצאה את המיועד לה. אך קרה המקרה, והוא התאהב באחרת.
לאחר שעזב אותה נירה נכנסה לדיכאון. היא מצאה את עצמה מסרבת לאכול. רבים יכנו זאת הפרעת אכילה, אך נירה לא חשבה את עצמה לשמנה. היא פשוט לא הרגישה צורך לאכול. היא חיה על קפה וכמה פרוסות לחם ביום עד שהתמוטטה.
כאשר פגשה את הרופא הוא אמר לה שהוא משחרר אותה לעת עתה, אך הוא הזכיר לה שהיא נמצאת במצב של רגע לפני אשפוז. נירה נחרדה, היא אמא לילדים, היא מכלכלת בית, מה הם יעשו אם היא תהיה חודשים באשפוז?
באותו ערב נירה באמת הביטה בעצמה במראה ונחרדה ממה שראתה, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, גוף כחוש שבקושי יכול להחזיק את עצמו…
מאותו יום, היא אכלה סדיר, היא חזרה למשקל נורמלי, ואף נראית טוב. היא השיגה לעצמה עבודה כמאבטחת. היא עדיין עצובה, עדיין מרגישה שהחיים מפספסים אותה. היא מקווה שהילדים שלה יגדלו לחיים טובים יותר משהיא עברה. היא יושבת לה בפתח של אחת מחנויות ההיפר נטו, ומחייכת לעוברים והשבים, מי שמחזיר לה חיוך… מי שמדבר איתה… מוצא עצמו שבוי בעולם של סיפור הנוגע ברגש ומעורר מחשבה.
הייתי רוצה להגיב
תגובה אחרת מזו.