כל יום שעובר מלא בפרחים יפים שמפיצים ניחוח מושלם. יש ציוצי ציפורים כל בוקר וניגוני צרצרים כל ערב שממלאים את עולם בהרמוניה. הכוכבים מנצנצים שיוצרים תבנית מדהימה בשמים וכאשר הם אינם נמצאים יש לנו שמש וגשם המעניקים חיים כל אחד בדרכו שלו. בכל נשימה אנו שואפים לקרבנו….
על מי אני עובד? החיים קשים. בכל פעולה שעושים צריך להתחשב במליון ואחת אפשרויות שאולי היא תפגע במישהו ואולי היא משפיעה באופן שאנחנו לא מודעים לכך. ואם נבחר שלא נעשה את זה חוק מרפי כבר ידאג לכך שהתוצאה תהיה הכי גרועה שרק אפשר.
בכל פעם שאנחנו צריכים לבחור בין שתי פעולות (וזה קורה הרבה מדי פעמים) אנחנו מוצאים את עצמנו אובדי עצות מול שני נתיבים שנראים זהים במידת המורכבות. ואם אחת יותר קלה מהאחרת תמיד היא יותר מסובכת מבחינה מוסרית.
תמיד יש את החשש הזה שאולי מה שאני עושה הוא לא טוב ואולי היה עדיף לפעול בצורה אחרת. ובד"כ הוא נכון, לא משנה באיזו דרך נבחר.
בסופו של דבר אנחנו מוצאים אותנו משכנעים את עצמנו שאם היינו בוחרים בדרך השניה (או השלישית או הרביעית… תלוי כמה היו מלכתחילה), זה בוודאי היה גרוע יותר. או לחילופין אומרים לעצמנו שוב ושוב שאין לנו כל דרך לדעת מה היה קורה אם היינו בוחרים בבחירות שונות ולכן אין טעם לחשוב על זה. אנחנו מנסים להדחיק את זה כדי שנוכל לחוות את הדרך שבחרנו ללא המחסומים. כמות האנשים שמצליחים להתחמק מהמלכודת של הקמת מחסומים שגורמים להם לחשוב שהם חיים ללא מחסומים היא זעומה.
מפה לשם אנחנו מוצאים את עצמנו חיים עם מחסומים על גבי מחסומים של רגשות מודחקים תחת מעטה של חיוכים מזוייפים מלאים בשיניים צהובות למרות שאנחנו מצחצחים לפחות פעמיים ביום עם משחה תעשייתית שאמורה לעשות הכל מלבד לגרום לנו לעופף באוויר (וגם זה עוד יגיע בפרסומות). והגרוע מכל הוא שאנחנו אפילו לא יודעים על המחסומים האלה.
הגלולה האדומה מול הגלולה הכחולה. האם אנחנו רוצים לדעת על המחסומים ולטפל בהם או שאנחנו מעדיפים לחיות בהכחשה ולחשוב שאנחנו חיים באמת. לשים חיוך של אושר מזוייף שאנחנו מאמינים שהוא אמיתי על הפנים ולהמשיך את השגרה.
האם העובדה שאנחנו מאמינים שהחיים יפים לא הופכת אותם ליפים? האם עצם ההליכה לפסיכולוג לחשוף את השקרים שאנחנו מאכילים את עצמנו לא תהפוך אותנו ליותר מדוכאים? ואולי בכלל אין מחסומים ועצם המחשבה עליהם יוצרת אותם יש מאין…
יכול להיות שכל הנושא של רוחניות, מחסומי אנרגיה ומחסומים רגשיים הוא בעצם קונספירציה חייזרית לגרום לנו לפקפק בעצמנו ובכך להחליש אותנו לפני פלישה שתשאיר את כדור הארץ ריק ממינרלים? יכול להיות שהלכתי עם השאלות האלה צעד אחד רחוק מדי?
החיים יפים, החיים קשים…. דבר אחד בטוח, הם מבלבלים יותר מכל דבר אחר.
על מי אני עובד? החיים קשים. בכל פעולה שעושים צריך להתחשב במליון ואחת אפשרויות שאולי היא תפגע במישהו ואולי היא משפיעה באופן שאנחנו לא מודעים לכך. ואם נבחר שלא נעשה את זה חוק מרפי כבר ידאג לכך שהתוצאה תהיה הכי גרועה שרק אפשר.
בכל פעם שאנחנו צריכים לבחור בין שתי פעולות (וזה קורה הרבה מדי פעמים) אנחנו מוצאים את עצמנו אובדי עצות מול שני נתיבים שנראים זהים במידת המורכבות. ואם אחת יותר קלה מהאחרת תמיד היא יותר מסובכת מבחינה מוסרית.
תמיד יש את החשש הזה שאולי מה שאני עושה הוא לא טוב ואולי היה עדיף לפעול בצורה אחרת. ובד"כ הוא נכון, לא משנה באיזו דרך נבחר.
בסופו של דבר אנחנו מוצאים אותנו משכנעים את עצמנו שאם היינו בוחרים בדרך השניה (או השלישית או הרביעית… תלוי כמה היו מלכתחילה), זה בוודאי היה גרוע יותר. או לחילופין אומרים לעצמנו שוב ושוב שאין לנו כל דרך לדעת מה היה קורה אם היינו בוחרים בבחירות שונות ולכן אין טעם לחשוב על זה. אנחנו מנסים להדחיק את זה כדי שנוכל לחוות את הדרך שבחרנו ללא המחסומים. כמות האנשים שמצליחים להתחמק מהמלכודת של הקמת מחסומים שגורמים להם לחשוב שהם חיים ללא מחסומים היא זעומה.
מפה לשם אנחנו מוצאים את עצמנו חיים עם מחסומים על גבי מחסומים של רגשות מודחקים תחת מעטה של חיוכים מזוייפים מלאים בשיניים צהובות למרות שאנחנו מצחצחים לפחות פעמיים ביום עם משחה תעשייתית שאמורה לעשות הכל מלבד לגרום לנו לעופף באוויר (וגם זה עוד יגיע בפרסומות). והגרוע מכל הוא שאנחנו אפילו לא יודעים על המחסומים האלה.
הגלולה האדומה מול הגלולה הכחולה. האם אנחנו רוצים לדעת על המחסומים ולטפל בהם או שאנחנו מעדיפים לחיות בהכחשה ולחשוב שאנחנו חיים באמת. לשים חיוך של אושר מזוייף שאנחנו מאמינים שהוא אמיתי על הפנים ולהמשיך את השגרה.
האם העובדה שאנחנו מאמינים שהחיים יפים לא הופכת אותם ליפים? האם עצם ההליכה לפסיכולוג לחשוף את השקרים שאנחנו מאכילים את עצמנו לא תהפוך אותנו ליותר מדוכאים? ואולי בכלל אין מחסומים ועצם המחשבה עליהם יוצרת אותם יש מאין…
יכול להיות שכל הנושא של רוחניות, מחסומי אנרגיה ומחסומים רגשיים הוא בעצם קונספירציה חייזרית לגרום לנו לפקפק בעצמנו ובכך להחליש אותנו לפני פלישה שתשאיר את כדור הארץ ריק ממינרלים? יכול להיות שהלכתי עם השאלות האלה צעד אחד רחוק מדי?
החיים יפים, החיים קשים…. דבר אחד בטוח, הם מבלבלים יותר מכל דבר אחר.
תהיה אתה כלפי מי שאתה אוהב ואוהב
…ואוהב אותך
זה פתרון ברור וקל
וקשה ביותר לביצוע. ומרפי… מרפי ימשיך להפריע… אבל זה רק בגלל שהוא נשאר עצמו ולא נותן לאף אחד לשנות אותו.