פוסט שעמום

אתמול מצאתי עצמי יושב על כסאי האהוב וצופה בעיניים פקוחות לרווחה ובמבט בוהה בקופסת הפלאים המציגה חלקיקי אור בצבעים שונים שמוחי פירש כתמונות נעות. ידי היו מתחת לישבני והתחממו להן לאיטן. לפתע הבנתי שאיבדתי את התחושה בידי ולכן הוצאתי אותן ממקומן החם.

נראה כי הדם הזורם לו במרץ לא הצליח לחדור את כובדו של גופי וסירב להגיע לאצבעותי. בעצם העובדה שהוצאתי את ידי מתחת לישבני נתתי לו מעין זריקת מרץ מחודשת והוא החל לתקוף את היעד.

אותה תחושה מדגדגת באצבעות והפכה במהרה לדקירות כאשר אצבעות ידי סיימו לישון והחלו לחוש שוב העלתה בי חיוך. הנעתי אותן מהר יותר ויותר על מנת לסיים את העניין הדקירות כמה שיותר מהר.
בעוד אני מנענע את ידי, חשתי מעין טפיחה קלה על העורף. לאחר מספר שניות הטפיחה לוותה בדגדוג מוזר. הנעתי את ידי במהירות לעורפי על מנת לתפוז את אותו זבוב פולשני שהעז לחדור את מחב המחיה שלי. הזבוב כמובן כבר לא היה שם וצווארי הרגיש מצא עצמו עם סימן אדום לאורכו.

זבובים כידוע הם עם עקשן ולכן לאחר מספר שניות שוב חשתי את אותה טפיחה קלה… ובאותו מקום. הפעם פשוט נענעתי את העורף, והוא אכן עף משם לשניה, אך רק כדי לחזור. וכאילו לא למדתי דבר שוב מצאתי את עצמי עם סימן אדום עוד יותר על עורפי.

הזבוב לא חזר ועל כן החזרתי את תשומת ליבי למרקע הגדול הניצב מולי. הבנתי שהפסדתי חלק עיקרי במה שהתרחש שם ועקב כך אבדתי עניין. הושטתי ידי את השלט על מנת ללחוץ על אותו כפתור אדום. הזבוב שמצא מנוחה על השלט החל לזמזם שוב ונכנס לנחיר הימני שלי. נשיפה חזקה הוציאה אותו משם אך לא ראיתי להיכן הוא עף.
לחצתי על הכפתור האדום בשלט וצפיתי במרקע המהבהב הופך לשחור כהה.

חשבתי לעצמי שאולי זה הזמן לקום ולהשלים קצת מטלות שעלי לבצע. לאחר כרבע שעה של מחשבה לחצתי שנית על הכפתור האדום בשלט. בעוד האורות על המרקע מתחילים להבהב שוב, הנחתי את ראשי על מסעד הספר על מנת להרדם.
אני די בטוח ששמעתי קוואטץ` כאשר הזבוב המסכן נמעך תחת פדחתי הכבדה, אך הגעתי להחלטה שלהרים את ראשי על מנת לבדוק את מקור הרעש זה מאמץ גדול מדי.
עצמתי עיני וחלמתי על זבובים.